ספריג-קאמפ (פרק 6)

בארבע בצהריים כבר נגמרו כל השיעורים וכל הילדים חזרו לחדריהם או למקומות נוספים במחנה. מור ישבה עם דמעות בעיניה על הספסל שליד מגרש הטניס והחווה ואגם ניגשה אליה.
"הי מור. איך הלך השיעור היום?"
מור לא ענתה.
"מור? את בסדר?" שאלה אגם בעודה מתכופפת אל פניה.
"לא, אני ממש לא בסדר!" אמרה מור בבכי.
"מה קרה?"
"זה ג'ייסון".
"מי זה ג'ייסון?"
"תלמיד שהמורה החליט לצוות לי בשיעור היום."
"הוא היה מגעיל אלייך?"
"בהתחלה הוא היה ממש נחמד. שיחקנו במגרש הטניס ואז הלכנו להתיישב על אחד הספסלים והוא פשוט…"
"פשוט מה?"
"פשוט…" אמרה מור בגמגום והחלה שוב לבכות.
"נו מור פשוט מה?!"
"נישק אותי!".
"מה?" התפלאה אגם "למה הוא עשה דבר כזה מטופש?"
"אני לא יודעת.."
"מה עשית אחרי שנישק אותך?"
"לא נתתי לו לסיים. דחפתי אותו לאחור והלכתי לכאן."
"מה את מתכוונת לעשות עכשיו?"
"אני לא יודעת.. אני חושבת לעזוב את המחנה."
"לא מור! על תעזבי!" אמרה אגם בלחץ
"יכול להיות שלא תהיה לי ברירה.. טוב אני הולכת להגיד לרוני את החדשות. תודה על הכל אגם" אמרה מור חיבקה אותה והלכה מהמקום.
אגם הסתכלה על הבנים במגרש הטניס וראתה בחזית העין שלה את ג'ייסון מסתכל על מור הולכת בבכי. הוא זרק את המחבט שלו על הקרקע והתחיל להתקדם לכוון הספסל שהיה ליד היציאה מהמגרש.
"היי ג'ייסון?" קראה אגם
"מי את? איך את יודעת שזה הוא שמי?"
"אני אגם. חברה של מור. רק רציתי לברר כמה דברים"
"לא עכשיו אגם. אני גם ככה עצבני ומרגיש שיצאתי טיפש"
"האמת כן.. יצאת קצת טיפש. אבל גם חמוד"
"את חושבת?"
"כן. כלומר זה היה קצת פזיז אבל רומנטי לפי התיאורים של מור."
"מור דיברה איתך עליי?"
"מה חשבת?"
"מה אני אמור לעשות עכשיו? אני בטוח שהיא לא רוצה לראות אותי עוד."
"תלך אליה ותתנצל אני מציעה לך שתמהר."
"למה?"
"היא החליטה לעזוב את המחנה."
ג'ייסון לא האמין למה ששמע והתחיל לרוץ מהר לחדרן של מור אגם ורוני.
ליאן בינתיים ישבה בחדר האוכל משחקת עם המזלג בצלחת שלה ופתאום עידן ניגש אליה.
"למה את מדוכאת?"
"מי אתה?"
"אה.. נעים מאוד אני עידן. אני לומד בכיתה יא' "
"אני ליאן. אני לומדת בכיתה י.."
"טוב ליאן, למה את מדוכאת?"
"זה בגלל ההורים שלי.."
"מה קרה להם?"
"טוב אז הם…"
"או ליאן הינה את!" קראה נעמה מאחוריה. "אני מחפשת אותך בכל מקום! בואי כבר אני צריכה לדבר איתך."
"נוכל לדבר אחרי זה?" שאלה ליאן.
"בטח אין בעיה." אמר עידן וליאן קמה ממקומה והלכה עם נעמה.
ג'ייסון דפק על דלת החדר של מור.
"יבוא" קראה מור בעודה מקפלת את בגדיה.
"מור על תעזבי!" קרא
"תראו מי מגיע.." אמרה מור בזלזול "הבחור הזה שלא רגיש מספיק ומנשק אותי בלי שמכיר אותי"
"מור תראי אני מבין שאת כועסת. ואני באמת מצטער. אני לא מבין מה עבר עליי! אני פשוט מהרגע שהתראנו בשיעור היום א..אני הרגשתי שאני מתחיל להתאהב בך ובמראה שלך ואני פשוט.. הלכתי אחרי הלב שלי." אמר "אני מבין אם לא תרצי לדבר איתי.." אמר ג'ייסון ופנה לכוון הדלת
"חכה.." אמרה מור וג'ייסון הסתובב לעברה "אני עוד כועסת.. אבל אני חייבת להגיד שזה די מחמיא לי כל מה שאמרת עכשיו."
"באמת?"
"אף פעם לא היה לי חבר.. אף פעם לא אמרו לי מילים כאלו." אמרה והניחה את בגדיה על המיטה והתקדמה לעברו של ג'ייסון
"את נשארת כאן?"
"אני מוכנה לנסות.." אמרה מור בעודה מרימה אט אט את ראשו של ג'ייסון עם אצבעותיה.
השניים עמדו להתנשק אבל בשנייה האחרונה רוני נכנסה לחדר.
"הי מור." אמרה בחיוך והפנתה את מבטה אל ג'ייסון.
"היי רוני. תכירי את…"
"אני מכירה אותו. תקשיב לי טוב.אם אתה רק תעז לפגוע במור שוב יהיה לך עסק איתי!"
"זה בסדר רוני אנחנו השלמנו.."
"לא אכפת לי! הוא יוצא מפה."
ג'ייסון הסתכל על מור וסימן לה שתדבר איתו מאוחר יותר ויצא…