ספריג-קאמפ (פרק 11)

הגיע יום חדש. כל הילדים התכוננו כל אחד לכיתתו אך אגם התעוררה במצב רוח רע והחליטה שלא ללכת לכיתת המוסיקה.
"את בטוחה שאת לא רוצה ללכת?" שאלה רוני בעודה אוספת את שיערה הזהוב לקוקו
"אני לא יכולה עוד להסתכל לו בעיניים" אמרה אגם בעצב
"את חייבת להתגבר על זה אגם! אחרת לא תוכלי להתקדם ולפתח את המוסיקה הרי באנו לכאן בגלל זה ולא בגלל הרגשות שלנו"
"כן אבל רגשות הם לא חלק מהעניין?"
"כל אחד ודעתו. אני באתי כדי לפתח את הספורטיביות שלי והרגשות יעבדו לבד"
"קל לך לדבר.." אמרה אגם בעצב. "את מצאת אהבה בלי הסתבכויות."
"אבל לא תכננתי את זה.. אני פשוט זרמתי"
"זו הבעיה. אני לא יודעת לזרום! אני יודעת רק לקלקל.."
"אגם את לא מקלקלת כלום" אמרה רוני והלכה להתיישב ליד אגם שהתכסתה בשמיכתה עם רגליים מכורבלות "את ילדה חכמה ונבונה את יכולה להשיג הכל כשאת רק רוצה. את רק צריכה.. לעמוד על שלך ולא לפחד מהמטרות שלך. אם תראי את עידן פשוט תגידי לו שאת שמחה בשבילו ושאת מצטערת על מה שקרה בספסל."
"את בטוחה?"
"כן.. אני בטוחה. אני חברה שלך איפה אני יכולה לטעות?" צחקו השתיים
"טוב אני אלך לשיעור היום.." אמרה אגם והלכה לבחור בגדים.
בינתיים, עידן ישב על הספסל במגרש הטניס עם ג'ייסון ואופק ודיבר איתם"
"נחשו מה?"
"מה קרה אופק?" שאל ג'ייסון
"אני ורוני התנשקנו אתמול בשיעור הרכיבה שלנו"
"וואלה אחי? באמת אתה רציני?" שאל עידן
"רציני לגמרי. אני חושב שהיא נדלקה עלי עוד מלפני זה.."
"אני לא כל כך בטוח.." אמר ג'ייסון ומחק עם עידן.
"ואם אנחנו בקטע של אהבה.. מה איתך ועם ליאן?" שאל אופק בהתגרות
"בסדר דווקא אחי אבל אני לא יודע משהו בה מציק לי."
"וואלה? מה מציק לך?" שאל ג'ייסון
"זה לא ממש ברור לי.. זה לא כמו מה שהרגשתי אז עם אגם.."
"טוב אחי אולי עוד תצליח עם אגם.." אמר אופק
"נחכה ונראה.." אמר עידן והשלושה עוד המשיכו לדבר.
רוני הייתה בחדר האוכל ונעמה ראתה אותה וניגשה אליה
"היי רוני"
"היי.."
"אני רוצה לדבר איתך שנייה.." אמרה והזיזה את הכיסא הנוסף בשולחן לאחור כדי לשבת מול רוני
"בכיף דברי."
"טוב אז ככה.. תהיתי אם את רוצה להצטרף לכיתת המחול שלנו.."
"מחול? אני?" אני לא חושבת שזה מסתדר. ולמה דווקא אני?"
"סתם.. בלי סיבה. פשוט חסרה לי בת זוג אז חשבתי שתרצי"
"אנחנו בקושי מדברות וחוץ מזה את לא עם ליאן?"
"כן.. אבל ליאן עם אהה בנו אחרות עכשיו ובקושי איתי אז.."
"אמממ.. אני מוכנה לנסות פעם אחת.."
"מעולה!" קראה נעמה בהתלהבות וחיבקה את רוני "אני מבטיחה שלא תתאכזבי!"אמרה וקמה מהשולחן.
אגם שוב הלכה לחדר המוסיקה שבו היו מונחים כל הכלים ולקחה את הגיטרה האהובה עליה. היא הייתה שחורה ועל הקצה שלה היו מצוירים כמה פרחים לבנים. היא ישבה על הכיסא שלידה והחלה לנגן לעצמה עד שאחד הילדים נכנס. הוא היה עם עינים כחולות ועור קצת כהה ושיערו היה קצר בצבע שחור עם קצת חום מסודר למעלה.
"או אני מצטער להפריע לך. לא ידעתי שיש כאן עוד מישהו" אמר
"זה בסדר.."
"ודרך אגב אני דן"
"היי.. אני אגם" אמרה אגם בחיוך מנומס "לא ראיתי אותך פה קודם.."
"כן.. הגעתי לא מזמן רק לפני שלושה ימים. הייתה לי בעיה קלה עם הנסיעה לכאן"
"לאיזה כיתה אתה נכנסת?"
"לכיתת המוסיקה"
"ברוך הבא!" אמרה אגם בצחוק "אני גם נמצאת שם"
"אז אני מניח שניפגש שם כבר.." אמר דן "אני צריך ללכת.."
"טוב, נתראה שם!" אמרה אגם ודן יצא מהחדר והיא עוד המשיכה לנגן לעצמה מנגינות.
רוני בינתיים הלכה לחפש את אופק ולהודיע לו את החדשות.
"אופק!" קראה לו
"רוני!" קרא בשמחה ורץ לעברה.
"מה קורה?" שאלה והוא ניגש לתת לה נשיקה קטנה
"הכל בסדר." אמר בחיוך
"תקשיב.. היום אני לא אגיע לשיעור הרכיבה
"מה? למה לא?"
"נעמה הציעה לי להצטרף לכיתת המחול שלה ולנסות"
"ממתי את אוהבת ריקוד?"
"אני מוכנה לנסות"
"סנדרה אישרה לך את זה?"
"כן.. דיברתי איתה לפני כמה דקות"
"ואת תישארי שם כל הזמן?"
"אני לא יודעת.. אני בינתיים אנסה"
"אבל יהיה לי עצוב היום בלעדייך" אמר בצחוק
"אני אראה אותך ישר אחרי זה. או שגם אתה תבריז היום"
"בסדר רוני." אמר ונשק לה שנית ושניהם הלכו לחדרו של אופק.
אגם טיילה קצת במחנה עד שלפתע ראתה על הריצפה חתיכת נייר וכשהפכה אותה לכוון עם הכיתוב היא לא האמינה למה שראתה