ספיישל תומר והדר לקראת פורים, טיפה באיחור.

התעוררתי בבוקר יום חמישי בזרועותיו של אהובי.
אני אוהבת לחזור מהצבא ולקום בזרועותיו של תומר.
"מה את מחייכת?" שמעתי אותו שואל בקול הצרוד שלו, אני והוא נהיינו צרודים שזה משהו פחד.
"אסור לי לחייך?" שאלתי בחיוך רחב והתנתקתי מחיבוקו והתיישבתי על המיטה שלו, הוא הכריח אותי לעשות אצלו שבת..
"ברור שמותר" אמר והמשיך לשכב במיטה הגדולה שלו ולהסתכל עליי בזמן שישבתי על מיטתו, נאבקת עם החולצה הארוכה והגדולה שלו ששימשה לי שמלת מיני ללילה.
"מחר פורים" אמרתי "ובא לי להתחפש ביחד איתך"
"איכס, אנחנו מהזוגות הדביקים האלה שמתחפשים ביחד?" שאל
"איכס אתה! אם אתה לא רוצה להתחפש, לא צריך" אמרתי בנפגעות והלכתי למקלחת בשביל לצחצח את שיניי, אני לא רוצה לדעת מה עובר לי בפה, או בשיער.
"בייב" שמעתי אותו מאחורי. הוא אחז במותניי והצמיד אותי לגופו, הוא היה לבוש רק בתחתוני בוקסר צמודים. התעלמתי ממנו והוא נשק לצווארי. לא עזב את צווארי יותר נכון.
"בייב שלי" אמר שוב בכבדות ונשק לצווארי וכרך את ידו חזק יותר סביב מותני, מפחד שאברח לו. אני רוצה להתחפש בפורים איתו, זה החלום שלי.
"אני מסכים שנתחפש" אמר לאחר כמה דקות.
"יש" אמרתי בשמחה, ידעתי שאם אני אריב איתו הוא בסוף יסכים.
"עכשיו תצאי מכאן כי אני חייב להשתין" אמר בחיוך חצוף
"תהנה" אמרתי ויצאתי מהמקלחת לאחר שצחצחתי שיניים ופיזרתי את שיערי השחור על גבי.

התיישבתי במיטתו עם כוס קפה והעברתי במחשב נייד שלו אתרים של תחפושות, חיפשתי תחפושת יפה. מיוחדת ובו זמנית קיטשית ולא קיטשית.
"איך אני אוהב לראות אותך ככה בבוקר" אמר בחיוך ונשכב בחזרה במיטה כשהוא חזר מהמקלחת, והוא עדיין עם תחתונים.
"איך ככה?" שאלתי בהתחכמות
"עם החולצה שלי שהיא ארוכה עלייך ,ממש כמו שמלת מיני. והרגליים הארוכות שלך והשמנות שלך" צחק
"אני לא רוצה לשמוע אותך" אמרתי כביטול, מה נראה לו.
"את אשכרה מחפשת תחפושת?" שאל בפליאה
"יש לך רעיון יותר טוב לתחפושת?" שאלתי בחזרה
"יש לי רעיון.. אני אתחפש למלך ואת-" אמר וקטעתי אותו בקול מאושר וגבוה, מידי!!
"ואני למלכה!! כן! זה מגניב!! אבל מלכה זה נשמע זקן. אני רוצה להיות נסיכה" התלהבתי
"התכוונתי שאת תהיי המשרתת" אמר וחייך חיוך רחב.
"אתה מכוער, אמרתי לך?" אמרתי בקול כועס
"לא" אמר בחיוך
"אז תדע! אתה מכוער" הצהרתי על זה בקול.

התעלמתי ממנו, מכל הנשיקות והמילים המתוקות שלו.
"לאן את הולכת?" שאל ללא הבנה
"לבית של אורי" אמרתי ללא רגש ונכנסתי למקלחת, זרקתי עליי ג'ינס גבוה וסריג גבוה בצבע שחור.
"להקפיץ אותך?" שאל
"לא, אני הולכת לבד. ואני לא חוזרת לכאן בלי תחפושת, ואני לא מדברת איתך עד שאתה לא מתחפש איתי." אמרתי כמו ילדה קטנה
"עכשיו דיברת" אמר בחיוך של ילד בן 4
יצאתי מהדירה שלו וטרקתי אחריי את הדלת, מתעלמת מהדיבורים שלו.

אורי כמובן חיכה לי מחוץ לבית של תומר, ביקשתי ממנו לפני שיבוא לקחת אותי.
"רבתם?" חייך כשראה שנכנסתי עצבנית לרכב.
"כן!" כעסתי ואחרי זה הכעס הפך למבוכה "הוא לא רוצה להתחפש ביחד"
"מצחיקה שלי. את רוצה להתחפש?" חייך
"כן, אני חשבתי על וונדר וומן" אשתו של סופר מן.
"ומתן סופר מן?" שאל
"לא, הוא לא רוצה להתחפש. הוא הציע שהוא יתחפש למלך ואני למשרתת" כעסתי
אורי צחק.
"הוא צוחק איתך" צחק שוב.
"הוא לא מצחיק" הצהרתי והמשכנו בנסיעה אל עבר הקניון, הוא הבטיח לי תחפושת

"השמלה של עדן כבר מוכנה?" שאלתי בהתעניינות כשהסתובבנו בקניון וחיפשנו אחר תחפושת.
"כן, השמלה מדהימה עליה" אמר באושר "סוף סוף היא לא משגעת אותי" צחק.
"זאת תחפושת יפה, היא מתחפשת בסוף לסינדרלה?" שאלתי
"כן, והיא ושרית הלכו לקנות בשבילה נעלי עקב, בשביל מה היא צריכה נעלי עקב!" אמר ללא הבנה
"כי זה יפה" צחקתי
"היא עדיין קטנה" אמר , היא תמיד תישאר התינוקת שלו.

"איך זה?" שאלתי בחיוך ויצאתי מהתא מדידה כשאני לבושה בשמלת סטרפלס של וונדר- וומן.
"יפה כמו תמיד" חייך והושיט לי את הגלימה של התחפושת.
סידרתי את כל האקססוריז ובאמת אהבתי.
"עכשיו נחפש תחפושת למכוער" אמרתי באנחה ארוכה.
"המוכרת הביאה כבר" אמר והראה לי את השקית ואת המידה שזה יהיה בול לתומר.
"איך בא לי להביא לו שמלה של בת, רק על זה שהוא לא בא איתי" אמרתי בחיוך מאושר.
"בואי אני אשלם" אמר והלכנו לקופה והוא שילם, אני התעקשתי לשלם אבל הוא לא הקשיב לי.

"הוא יבוא בשבת? נלך לטייל ברגל עם התחפושות?" שאל אורי רגע לפני שירדנו בבית. אני היום ישנה אצל אורי, אני לא נשארת אצל תומר. . ממש לא.
"אני נשארת לישון כאן לבד, אני לא חוזרת לדירה של תומר" אמרתי בקטנוניות
"אז אני מבין שאת כועסת ממש" צחק
"כן" אמרתי ונכנסנו לדירה, אורי עזב אותי ואני מדדתי את התחפושת בשביל ששרית ועדן יראו.

שרית ועדן ממש אהבו את התחפושת, הראתי להם גם את התחפושת של תומר.
"את לא עונה?" שאלה עדן ללא הבנה
"לא, הוא חוצפן" אמרתי בכעס וסיננתי שוב את תומר שהתקשר אליי,
"מה קרה ביניכם הפעם?" שאלה בחיוך שרית
"הוא לא רוצה להתחפש ביחד עם הדר" צחק אורי והתיישב לידינו.
"הוא אמר שהוא לא רוצה שנהייה מהזוגות הדביקים האלה" אמרתי וצמצמתי את עיניי בכעס.
"אוי בובה. אז מה אם הוא אמר. הוא רק צחק" חייכה שרית.
לבסוף השתכנעתי ועניתי. שמתי אותו על רמקול.

-"מה?" עניתי בייבוש.
"את עדיין כועסת?" שאל ללא הבנה
-"כן, עד שאנחנו לא מתחפשים ביחד אנחנו לא מדברים, זוכר?" שאלתי ושרית רק צחקה.
"מציקה שלי. בואי נתחפש ביחד. איפה את עכשיו?" שאל באנחה ארוכה
"אהובה שלי" תיקן את עצמו לאחר רגע שראה שלא עניתי.
-"טוב, אני אצל שרית ואורי" אמרתי בשמחה.
"שטן קטן שלי, אני בא להחזיר אותך אליי" אמר
-"היית מת, שטן עלאק" אמרתי בכעס
"אהובה שלי!!" קרא בקול.
-"אני נשארת לישון פה" אמרתי כעובדה

"תומר תבוא גם אתה לישון פה" אמרה שרית בשמחה

"אני לא יודע, נראה" אמר תומר
-"אתה בא, אין ויכוח" אמרתי
"ומחר אנחנו אצלי?" שאל
-"לא רוצה ללכת אלייך" אמרתי בהתפנקות
"אז גם אני לא רוצה" אמר גם הוא בקטנוניות.
-"טוב טוב, אבל רק מחר נלך אלייך"
"טוב. אני בא יותר מאוחר, לקראת הערב" אמר
-"טוב" אמרתי בביאוס
"בי אהובה שלי" אמר וסיימנו לדבר.

"אני צריכה לבקש סליחה?" שאלתי במבוכה
"אני חושב שכן" אמר אורי והביט עליי במבט אבהי.
נשכבתי על הספה ונאנחתי בשקט. בזמן האחרון אני מרגישה עצבנית מידי, ומציקה מידי.
"אני מרגישה לפעמים שזה יותר מידי, אני לא אוהבת את ההרגשה הזאת" אמרתי בעצב
"איזו הרגשה מתוקה שלי?" שאלה שרית בהתעניינות והתיישבה על השולחן הנמוך, אורי נעמד והסתכל עלינו. עדן לעומתם התנחלה ביחד איתי על הספה וישבה על הרגליים שלי, אני חולה עליה.
"שאנחנו זוג באמת דביק. הכל עושים ביחד, זה יותר מידי, וכבר לא מרגיש לי אינטימי" הסברתי
"זה קורה לפעמים" אמרה בחיוך
"אנחנו בצבא ביחד, בחופשות ביחד, ונמאס לי, והוא מתרחק טיפה אבל אני חייבת להיות דביקה ומציקה ומגעילה" התחלתי לחפור להם
"זה קורה לי עם שרית, היא דבק מידי" עשה מזה צחוק אורי.
"אוף זה לא מצחיק" חייכתי, לא יכולתי לעצור את החיוך הרחב שלי כשראיתי את המבט ששרית דפקה עליו.
"אין בעיה" אמרה שרית והתרחקה ממנו, הוא בא לחבק אותה אבל היא הלכה מהסלון והתעסקה במטבח. הוא המשיך לרדוף אחריה,
"אהבה זה חרא" אמרתי לעדן שהנהנה בהבנה.

"מי זאת הדביקה הזאת?" שמעתי את קולו של תומר קורא לי ונשיקות חמימות הושארו על צווארי
"אני דביקה, ואני אוהבת את חבר שלי הלא דביק" אמרתי בקול צרוד משינה, אני לא מאמינה שנרדמתי ככה על הספה.
"אני מבין שאת מרגישה שאנחנו מרוחקים?" שאל בשקט ונשכב לידי על הספה הצרה, הסתכלתי לצד ולא ראיתי את אורי, שרית ועדן.
"איפה כולם?" שאלתי, מנסה להתחמק מהשאלה שלו.
"הם בחצר" הסביר "את מוכנה שנפתור את הבעיות שלנו?"
"לא בא לי" אמרתי בקול שקט, אני לא אוהבת להתמודד עם הבעיות שלי.

המשכנו לשכב בשקט. מחכים למשהו שיבוא ויציל אותנו.
"קניתי תחפושת" עידכנתי אותו,
"איזו תחפושת?" שאל בהתעניינות
"וונדר- וומן" אמרתי בחיוך מאושר והראתי לו תמונה בטלפון שלי
"את מהממת כמו תמיד" החמיא, ואת האמת נמסתי מהמחמאה הזאת.
"וקניתי לך גם תחפושת כמו שלי" אמרתי בהיסוס, מחכה לראות את התגובה שלו
"אני תמיד סופרמן" צחק
"לא.. קניתי לך את התחפושת של הוונדר- וומן"
"מה?" צחק בקול "אני ממש לא מתחפש לוונדר- וומן" צחק
"אבל מאמי, זה הכי יפה" אמרתי בהתפנקות
"זה מה שיעשה אותך מאושרת?" שאל בשקט, הנהנתי בראשי
"אז אני אתחפש לזה" אמר ונשק למצחי.
"יש!" צחקתי בקול
"מה יש?" צחק "אני אהיה חתיך גם בתחפושת הזאת"
"מכוער שלי" קראתי באושר
"מכוערת שלי" צחק וצפה בטלוויזיה, אני כ"כ עייפה…

"אתם יוצאים לחגוג את פורים?" שאל אורי, הנדתי את ראשי לשלילה.
"אז מעולה, פחות דאגות" צחק והתיישב בספה לידינו, רק בספה השנייה.
"למה דאגות?" שאלתי בהתעניינות, אני כזאת דוחף
"ליאור וחברים שלו יוצאים" אמרה שרית והתיישבה על רגליו של אורי,
"וחברה שלו?" שאלתי בהתעניינות ועדן עשתה קולות של 'הווווו'
"שתקי" צחק אורי
"חברה שלו לא יוצאת איתם. הם רבו, ליאורצ'וק לא מרשה לה לצאת לפאבים. היא קטנה, וליאור טיפה כעס עליה כשהיא התווכחה איתו" סיפרה שרית
"והוא צודק" אמר תומר,
"גם לך אסור לצאת לפאבים, אתה אסון" אמרתי בחיוך חמוד
"אני עוד אסון?" צחק
"ומה תעשו היום?" שאלה עדן בהתעניינות גם היא,
"נראה סרטים רומנטיים ודביקים, ונתנשק כשהשחקנים בסרט יתנשקו, ונצטלם ונתחבק, ותומר יישחק לי בשיער ויעשה לי מסאג' ויגיד לי שהוא אוהב אותי" התחלתי לספר
"אנחנו יוצאים לפאב" הצהיר
אורי ושרית רק צחקו, ולעומתם עדן חשבה שזה רומנטי
"אתה מתחפש?" שאלתי ללא הבנה
"מצידי להתחפש איתך ביחד, אנחנו כ"כ לא הולכים להיות כאלה דביקים" צחק
"מעולה, אז מתי נצא? עוד שעתיים? יאלה זוז!!!!" קראתי בהתרגשות, הייתי חסרת סבלנות, חיכיתי שנלבש אותה תחפושת !!
"עדן מקרה חירום, בואי לחדר שלי עם המחליק" צחקתי ועלינו מיד לחדר,

תומר עלה לחדרי וצנח על המיטה ונרדם עם התחפושת.
עדן עשתה לי מחליק בזמן שאני איפרתי את עצמי, שמתי לי טיפה סומק, ריסים מלאכותיים וארוכים ועבים בצבעים אדום וכחול, ואילינר שחור עם שפיץ בסוף עיטר את עיניי.
הייתי לבושה בתחפושת של הוונדר- וומן ושמחתי שלקחתי את זה.
תומר נראה חתיך בתחפושת, התחתון האדום הזה הצחיק אותי, הוא נראה מגוחך עם זה.

"תומר! קום! אתה צריך להציל את העולם!" אמרתי לתומר בהתרגשות, הוא התעורר בבהלה ולא הבין.
"משוגעת" צחק וקם לבשם את עצמו שוב.
"להצטלם!" הכרחתי אותו והצטלמנו מול המראה, לבסוף ירדנו לקומה הראשונה ואורי ושרית דאגו לצלם אותנו.
"אתם מתוקים" חייכה שרית וצילמה אותנו שוב.
"זוכרת את הכללים?" שאל אורי.
"כ"כ פדיחה" הכרזתי וקברתי את ראשי בכתפו של תומר.
"אם את לא זוכרת, את רוצה שאני ארענן את זכרונך?" שאל אורי, היה לו טון אבהי.
"אני זוכרת" מלמלתי, והתחלתי לדקלם לפני שהוא יחזור על ההרצאה הארוכה שהוא חפר לי ולליאור, הוא הושיב אותנו בסלון והציג על הטלוויזיה את ההשפעות של ההאלכוהול, על הסמים שיכולים לשים לנו בשתייה, הוא כ"כ חפר!!!

"להיות קרובה אל החברים שלך" דיקלמתי משפט אחד וחיכיתי להנהון מאורי
תומר רק צחק.
"לא ללכת עם זרים. לא לשתות מהכוס אחרי שהשארנו אותה לבד, רק מבקבוק סגור. לא להחליף מספרים עם סוטים. לא לנהוג אם שיכורים. לא לנסות סמים חדשים, ומעניינים. למרות שאתמול אני ותומר עישנו גראס וזה הי-" אמרתי ואורי קטע אותי
"תמשיכי, בלי שטויות" והצביע עליי באצבע נוקבת.
"ולא לנהוג אם שיכורים. ולא לעלות לרכב עם זרים. ואם שתינו ואנחנו לא יכולים לחזור הביתה מזמינים מונית או מתקשרים אלייך. להתקשר כל שעה ולהגיד שאנחנו בסדר. לשלוח אסמס או להתקשר שהגענו בבטחה, ואם קורת תקלה מיד מתקשרים" נאנחתי בהקלה, זה נגמר.
"ומה עוד?" שאל אורי.
"אתה לא עושה לי את זה" אמרתי במובכות.
"כן כן מתוקה. תמשיכי להגיד את זה" אמר
"ואם בלילה אני מתכוונת 'לחגוג' אני מחויבת להשתמש ב- זה באמת חשוב?!" אמרתי במובכות והסתכלתי על שרית שתוציא אותי מזה
"תמשיכי מאמי" אמר תומר ועצר את עצמו מלצחוק
"אתה! מחויב להשתמש באמצעי מניעה ולא להסתמך על הגלולות שלי, ואני אחראית ודואגת על כל הנושא שנקרא מיניות" אמרתי בכעס
"עכשיו תהיה בטוח שאני לא 'אחגוג' בערב" אמרתי לאורי
"זה גדול" צחק תומר ואחריו אורי
"אני לא יוצאת. אני נשארת כאן ואני רואה סרטים רומנטיים ודביקים ואני אבכה לי ביחד עם התחפושת, על זה שחבר שלי צוחק עליי" אמרתי בנפגעות.
"חס וחלילה" צחק תומר