ספיישל יום כיפור (תומר והדר!!)

יפים שלי איך היה יום כיפור, צמתם? הלכתם לבית כנסת? נסעתם באופניים?
אוקי אז אתם בטח לא מבינים מה כתבתי בכותרת. אז קבלו
לכל הקוראים המדהימים שלי ובעיקר! לאלה שלא השלימו עם זה שתומר והדר נפרדו, עשיתי בשבילכם וואן שוט על הדר ותומר על השבוע הזה (בזמן שלנו) לפני ואחרי הצום, ועל כל השבוע
מה שאני כותבת כאן לא קשור לסיפור עצמו, רק הדמויות
אוהבת ובלי הרבה דיבורים קבלו את הפרק ! ◆◇

-נקודת מבט הדר;
"תומר, לא רוצה" התלוננתי בפניו, "מה לא רוצה, הכי כיף, מה תעשי כאן לבד?" שאל
"מה שאתה תעשה עם חברים שלך ביום כיפור" אמרתי ונשכבתי על הספה בדירתי
תומר רוצה שנעשה את יום כיפור ביחד, אצלו בדירה. כי עומרי וענבר הלכו אליה, ואני אהיה כאן לבד.
"יופי, תעשי אותו דבר שם. ואין ויכוח" אמר ויצא למרפסת לעשן, לריב איתי זה אסון.
יצאתי למרפסת אחרי שתי דקות שבהם הבנתי שעצבנתי אותו, אבל מה אני אשמה? אני רגילה לחגוג את כיפור עם חברות, לצאת עד מאוחר ולישון כל היום. ורק בתפילת הנעילה ללכת לבית כנסת.. גם אני הכי סובלת בכיפור, הסחרחורות תוקפות אותי בלי הפסק.
"תומרי" אמרתי ונעמדתי מאחורי הכיסא שישב עליו וכרכתי את ידיי סביב צווארו והשענתי את ראשי על כתפו.
הוא התעלם והמשיך לעשן סיגריה, לפעמים הוא כזה מעצבן!.
"תומרי" אמרתי ונשקתי לצווארו נשיקות עמוקות ורכות, לא בא לי להיות בריב איתו. הוא עדיין התעלם. דפקתי לו נשיכה בצוואר והוא התקפל בכאב וגנח בכעס "הדר!" והוריד את ידיי מצווארו.
"לפחות ענית לי" מלמלתי ובאתי להתיישב עליו, אבל הוא כמובן אמר "אני כיסא?" ורגלו קפצה מעצבים. "כן" אמרתי והתיישבתי על הידית של הכיסא, שלא יבכה..
"נו תומר, מה הקטע שלך? אחרי זה בכיפור נבקש על זה סליחה? זה העניין?" אמרתי וקמתי מהכיסא ונכנסתי לסלון והלכתי לחדר שלי ונעלתי אחריי את הדלת. הוא ילד קטן מעצבן!
מי הוא בכלל שהוא מרשה לעצמו להתעלם ממני. למה מי מת.
"הדר" שמעתי את הקול שלו , "לא רוצה להקשיב" אמרתי והגבהתי את הקול של הטלוויזיה.
"נו הדר" אמר ודפק על הדלת, "לא בא לי" אמרתי והמשכתי לשכב במיטה ולהסתכל על התמונות המתחלפות בטלוויזיה.
"טוב אז יש לך את מחר בשביל שתחליטי אם את באה אליי" אמר תומר ולא שמעתי את קולו יותר.
מחר יום כיפור, יום שישי, בשביל מה ללכת אליו? הוא גם ככה שומר נגיעה בכיפור.
"לא רוצה!" התלוננתי והמשכתי לראות טלוויזיה
"עד מחר תחליטי" שמעתי אותו צועק.
"אני לא אוהבת אותך" אמרתי בחזרה ושמעתי את הצחקוק שלו, "גם אני אוהב אותך" אמר
יצאתי מהחדר והלכתי לסלון, ראיתי את תומר שוכב בספה בנוחות ורואה טלוויזיה. רק אני והוא יכולים לריב ב11 בלילה, רק אנחנו..
"תומרי" אמרתי ונשכבתי לידו כשגבי מוצמד לחזהו בזמן שנשכב על הצד בספה והביט בטלוויזיה.
"מה אהבה שלי" אמר והניח את ידו על מותניי וקירב אותי אליו, "אני אוהבת אותך" אמרתי והסתובבתי עם כל גופי אליו ופניי הוצמדו אל פניו, האף שלי דגדג את שפתיו ואת אפו, הוא רק חייך ואמר "גם אני" וכרך את ידיו סביבי וראשי הונח על החזה שלו, אהבה שלי הוא.. אני אוהבת אותו

"אז מחר בבוקר תארגני תתיק שלך" אמר ולא נתן לי לענות, הוא הגביר את הטלוויזיה ועלה על פניי חיוך
"אבל תומר" התלוננתי בפניו, "בלי אבל.." אמר, "אבל.." באתי להמשיך והוא סתם את פי עם ידו הגדולה.
הנחתי את ראשי על החזה שלו ונרדמתי. כמה אנרגיות הילד הזה מוציא ממני!!!!

פקחתי את עיניי והתחלתי בהכנות לצום, כל שעה לאכול ארוחה קטנה ולשתות 2 כוסות מים כל זמן קצר.
"קום שמן, הכנתי אוכל" אמרתי מהמטבח , הוא קם לאחר כמה דקות והתחלנו לאכול, לא דיברנו מילה.. הוא ואני לא טיפוס של בוקר.
"איפה ישנים? אצלך?" שאלתי , הוא הסתכל עליי ואמר "קרוב"
"לא הולכת לישון אצל חברים שלך, תשכח מזה" אמרתי ופיניתי את הכלים שלי של האוכל ושתיתי כוס מים.
"זה רק לישון, ליאו וליאת גם ישנו שם, זה קרוב לנו לבית כנסת ולמקום שכולם יוצאים" אמר,
"לא רוצה, נו תומר, אתה יודע שאני לא אוהבת לישון אצלם" אמרתי
"טוב נישן אצלי אבל אל תתלונני שזה הרבה ללכת" אמר והבנתי את הפואנטה..
"אוף טוב" התבאסתי והלכתי לחדר לארגן את התיק להיום.

"מוכנה?" שאל מתן לפני שיצאנו לבית שלו, "לא" אמרתי והמשכתי להתאפשר בקטנה כי אי אפשר להתאפר אחרי שנכנס הצום וגם להוריד את האיפור.
היתי לבושה כבק בחולצה לבנה מכופתרת לבנות מזארה ומכנס שחור וכפכפי הוויאנס כי אי אפשרללכת עם עור ואני לא אלך עם עקב..
"לקחת את הספר המשעמם שלך?" שאל, "עוד שניה ואתה תקבל את הספר לפרצוף, זה הספר הכי יפה שאי פעם קראתי" אמרתי ויצאתי לרכב
תומר צחק והלך אחריי לרכב הוא היה לבוש גם במכנס שחור וחולצה לבנה מכופתרת של גברים ונעליי בד, כי הוא לא מת על הכפכפים..

הגענו לבית של חבר שלו וכל הזוגות היו שם, שמתי את הדברים בחדר וחזרתי חמטבי, עוד חצי שעה נכנס הצום! אני בלחץ
"תאכלי עוד" אמר תומר ודחף לי עוד אורז לצלחת, "אני עוד שייה מקיאה כאן" לחשתי לאוזנו והרגשתי את בטני מתהפכת ואני כמו סתומה לגמתי מהמים שפוצצו אותי ואת מכנסי, פתחתי את הכפתור והמשכתי לאכול.
סיימנו לארגן את כל הדברים ועוד 5 דקות נכנס הצום, לא בא לי..
"בואי רגע לבחוץ הדרי" אמר תומר כשסיימנו לצחצח שיניים, יצאתי לגינה אחריו ונעמדתי מולו, הוא תפס את פניי עם שתיי ידיו ונישק את שפתיי נשיקה ארוכה סוחפת וממכרת.
"ואו. למה זה?" צחקתי כשהתנתקנו מהנשעקה כשנגמר לי האוויר.
"את זוכרת? אני שומר נגיעה בצום, בלי נשיקות, חיבוקים" אמר וחיבק אותי חיבוק ארוך
"רק אתה?" שאלתי בעצב. "לא.. גם חברים שלי, אני מבטיח לך שאחרי הצום תקבלי את הנשיקה הכי ארוכה" צחק.
"הצום נכנס עוד מעט, תשתו מים ונלך" אמר חבר של תומר. עשינו כדבריו והיינו צריכים ללכת לבית כנסת,
ישבתי בחוץ עם הבנות זוג האחרות והסתכלנו על תינוקות ועל ילדים קטנים ועל חתיכים! סליחה, על מתפללים..
"אתן באות?" שמעתי את ליאור חבר של תומר, הנהנתי בראשי וקמתי מהכיסא, באתי להחזיק בתומר אבל נזכרתי..
כל הערב היינו אח ליד השני אבל הוא לא נגע בי, לא חיבק, רק להתחרפן..
"תומר אני עיפה, אני חוזרת טוב?" שאלתי וקמתי מהחומה , "אני יבוא איתך חכי" אמר ולקח את המפתח מחבר שלו והתחלנו ללכת לכיוון הבית, 4 לפנות בוקר, למות!
התלבשתי בפיג'מה ונשכבתי במיטה, "אתה ישן איתי?" שאלתי, הוא נשך את שפתו התחתונה ונשכב לידי. אבל הפעם לא ישנו קרוב אחד לשני, התבאסתי שבאתי בכלל.

התעוררתי לצערי ועדיין הצום ממשיך, הרעב והצמא תוקפים אותי!!! ועוד יותר החולשה תוקפת.
הבחנתי שהשעה 4 בצהרים, ניסיתי להמשיך לישון ולא הלך, קראתי ספר ולקראת השעה 5 תומר התעורר
"בוקר טוב" אמרתי בחיוך ונגעלתי מהטעם המר בפי, אי אפשר לצחצח.. מביך
"הייתי מנשק אותך, אבל אסור" אמר בעצב וקם מהמיטה לשירותים שבחדר, "מה זה השטויות האלה?" שאלתי ושמעתי שהוא מוריד את המים, הוא מוריד את כל המים ששתה עכשיו
הוא יצא מהשירותים ואמר "כי אי אפשר, זה פוסל את הצום אם מתנשקים, ככה אנחנו מאמינים" אמר ונשכב לידי, "בשביל מה באתי" התלוננתי ועצמתי את עיניי והנחתי את הספר בצד והתכסתי בשמיכה
"בשביל להעביר את הזמן" אמר ונאנח
"אני צמאה ורעבה ועייפה ואתה לא עוזר לי בזה" אמרתי בעצב
"אני מצטער.." אמר ולא הסכמתי להקשיב וקברתי את ראשי מתחת לשמיכה והתפללתי להירדם
"ויש לי סחרחורת ובא לי להקיא" אמרתי בעצב
"אני יודע.. תשתי מים, את לא חייבת לצום, את גם ככה לא יכולה לצום" אמר
"אני כן יכולה" אמרתי בעצב, "את לא.. המוגלובין שלך נמוך ואת יכולה להתעלף" אמר
"בא לי שמישהו שישחק לי בשיער" אמרתי בתהפנקות והרגשתי את ידו של תומר משחקת בשיערי
"זה לא יהרוס לך את הצום?" שאלתי בעצב והבטתי בו בעיניים רטובות מדמעות שזלגו עכשיו ובזבזו את המים בגופי
"הכל בסדר.. תנוחי" אמר והמשיך לשחק בשיערי
עצמתי את עיניי ונרדמתי

"יפה שלי נגמר הצום" אמר ונשק לראשי, התעוררתי ותומר עמד ליד המיטה שלי לבוש בבגדים חגיגים של בית כנסת וכוס מים בידו, התרוממתי למצב ישיבה והסחרחורת תקפו אותי.
לגמתי מהכוס מים וקמתי למקלחת לצחצח שיניים.
"מתי הלכת?" שאלתי
"כשנרדמת" אמר ונשק לשפתיי, כמה התגעגעתי
"בואי נאכל" אמר ויצאנו לאכול