ספור בלי שם פרק 8
הבית היה ריק כמו הרגשות הריקים שהתחוללו בליבי באותה דקה . הרגשתי הרוסה הרגשתי שהכבוד שלי נמחק מהעולם הזה .
איך זה יכל לקרות לי ? חזרתי על המשפט הזה שלוש פעמים בלי לשים לב .
הדמעות שלי חנקו אותי מבפנים . החיוך שהיה לי לפני נמחק כאילו אף פעם לא הופיע .
התביישתי בעצמי ..אוו כמה התביישתי בעצמי .
"אלי , אני אתך תירגעי ..אלי ." ניק אמר לי כשידיו תופסות את שתי לחיי ואנחנו יושבים במדרגות של הבית . "אני יעזור לך אני מבין אותך "
הוא חיבק אותי בשתי ידיו והרגשתי את הלב שלו דופק ללא מעצור .
הייתי צריכה את זה את החיבוק שהשתוקקתי אליו כל כך אבל זה לא הרגיש כמו שרציתי שירגיש .
לא היו לי פרפרים בבטן הבטן שלי רק התהפכה כל שניה .
"תעזור לי לעלות למעלה" בקשתי ממנו עם גרון חנוק שלא יכולתי לדבר כמעט.
נכנסנו לחדר שלי החלון בחדר היה פתוח ורוח קרירה תקפה את פניי .
הוצאתי מהארון בגדים חדשים ונכנסתי למקלחת .
פתחתי את המים והתפשטי .
הנה אני עומדת שוב מול המראה , אומללה מהחיים שלי הבדידות שבתוכי הכאב והכעס רק מתחזקים כל כך מתחזקים .
המים יורדים להם ללא תועלת ואני עדין עומדת מול המראה וחושבת על מה יהיה איתי מחר .
לבסוף החלטתי לכנס למקלחת והוריד ממני את הגועל שנתקע בי . את הכבוד שאף אחד בחיים לא יוכל להחזיר לי .
התביישתי בעצמי רציתי רק למות בדקה הזאת אבל אז נזכרתי שאימא שלי אמרה לי ששום דבר או בן אדם בעולם הזה לא שווה את הסבל שלי .
הידיים שלי נהפכו לשתי אגרופים שרצו לשבור את כל העולם ולבנות הכל מהתחלה .
עולם כל כך אכזר . לא עיקלתי שנאנסתי כרגע . הכבוד שלי …הכבוד שלי מלמלתי …
"אלי את בסדר ?" שמעתי את ניק צועק לי מאחורי הדלת . "איזה בסדר..? איזה… מלמלתי בשקט .
"אלי , אני יכנס עכשיו למקלחת תעני לי שהכל בסדר איתך ?"
המחשבות שלי לרגע נעצרו ששמעתי אותו .. הלב שלי מעט דפק .."אני בסדר צעקתי לו .
המים שירדו עליי ירדו ממני ביחד עם הגועל שנגעלתי ממנו .
הרגשתי את הלב שלי נחתך לחתיכות.
למה אני? למה…? דווקא מכל הבנות שבעולם למה אני ? תפסתי את ראשי מנסה לבכות בשקט כדי שניק לא ישמע אותי .
לבסוף סיימתי לבשתי פג'מה כחולה עם פרפרים שחורים .
כלום כמו הפרפרים שיש לי בלב הם שחורים לפני שעתיים הם היו צבעוניים .
ניק ישב על המיטה וקרא את הספר שנתקעתי עליו כבר חצי שנה .
"אני יכול לעזור לך במשהו ?" הוא פנה אלי .. המבט שלו שנותן לי כל פעם מחדש כוח המבט היפייפה הזה שמכשף אותי כל פעם .
"אני בסדר אני רוצה לישון "מלמלתי בשקט . התקרבתי למיטה וישבתי לידו .
"אחותי גם נאנסה " ניק אמר עם ראש מושפל מטה . הרמתי את מבטי ושתקתי .
"הייתי יכול לעזור לה , אבל באותה דקה הייתי רואה משחק .. לא שמרתי עלייה ידעתי שהיא הולכת עם בחור מסוכן אבל כשהבנתי את זה באמת זה היה מאוחר . היא התאבדה "
שמעו בקולו שהדמעות עוד רגע מתפרצות .הרגשתי באותו רגע שזכותי לשים את ראשי על כתפו וקח עשיתי .
נשענתי עליו עם דמעות בעניים דמעות שחנקו לי את החיים .
"ועכשיו , זה קרה לי עוד פעם" הוא מלמל כשהדמעות כבר התפרצו להן וזרמו לאט לאט .
"זה קרה לי פעם נוספת ולא הספקתי " הוא תפס אותי וחיבק בכל כוחו הרגשתי את פעימות ליבו מתפרצות כאילו לכיוונים .
"אתה לא אשם " תפסתי אותו מראשה והבטתי בעיניו . "ניק אתה לא אשם במה שקרה לי היום ניק אתה לא אשם" חזרתי על עצמי ארבע פעמים עד שהרגשתי את עצמי מתחילה לרעוד ולכנס להיסטריה נוראית .
ניק חיבק אותי חזק ולא שחרר . "הכל יהיה טוב מאמי שלי אנחנו נעבור את זה אני מבטיח לך "
נרגעתי מעט וממשיכה להתנשף כאילו רצתי עכשיו .
ניק ירד למטה להביא לי מים וחיפש כדור להרגעה באותה דקה הרגשתי טיפה עייפה ונשכבתי על המיטה .
ניק נכנס וראה שאני כמעט נרדמת .
"אלי את רוצה משהו לפני שאני הולך ?" …"לא " מלמלתי .
"טוב אז אני יזוז כדי שלא יחשבו דברים המשפחה שלך ואם את צריכה משהו את יכולה להתקשר מתי שבא לך "
לא רציתי שהוא ילך הייתי צריכה אותו באותה שניה .. אזרתי אומץ ושאלתי עם הוא יכול להשאר איתי עד שארדם ?
הוא לא התנגד הוא נשכב לידי וליטף בשערי ומלמל יהיה בסדר אני איתך .
שנינו שקענו לשינה עמוקה ומתוקה למרות כל המצב שעברתי .
הרגשתי שניק הוא התרופה שלי למחלה הזאת ושאני אוהבת אותו באמת אבל עמוק בליבי ידעתי שהוא עוזר לי בגלל הספור האישי שלו .
תגובות (1)
את חייבת להמשיך !!
מושלם!!