ספורט

אני אוהבת נעלי ספורט; שרוכים, צבעים, גובה וצורה. אני אוהבת לנעול אותן על רגליי, להתרגש משיעור הספורט שהולך להיות היום, לצעוק על כולם להזיז ת'תחת ולסתום כדי שנוכל להתחיל כבר!!
אני אוהבת את ההרגשה של שריריי רגליי עובדים. אני אוהבת כשהם מתאמצים ונותנים לי את היכולת לרוץ הכי מהר וטוב שאני יכולה. אני אוהבת את השרירים בידיים כשהם מחזיקים את העגול הקדוש ומפעילים את כוחם הרב לזרוק אותו.
אני אוהבת להתמסר לריצה, לזריקה, לבעיטה, לחבטה, להיות הכי מהירה והכי מקצועית.
אני אוהבת את האש ואת האנרגיה המפעמת בתוכי, שקצת קשה להניח לה. אני אוהבת לצרוח ולצעוק משמחה כשעשינו סל, גול, או שפסלתי מישהו.
אני אוהבת להתעצבן כשמפסידים. אני אוהבת את הלהט הזה לעשות "משחק חוזר!!!" רק כדי לחוות את הריגוש שבמשחק המלהיב שוב.
אני אוהבת לעקוף אחרים תוך כדי הריצה, לעבור את קו הסיום בין הראשונים ולשתות בשקיקה של גמל את המים שבבקבוק. אני אוהבת לראות את התוצאה המעולה והגרועה בטירוף שלי.
אני אוהבת לקפוץ ולקפוץ ולקפוץ בלי הפסקה, בנשימות סדירות, עד השריקה המיוחלת. אני אוהבת את המבט של הסופר שלי כשהוא אומר "וואו וואו, בקושי הצלחתי לספור!"
אני אוהבת לחבוט בכדור הקטן והצהוב שוב ושוב עד שהוא יגיע בדיוק בזווית שרציתי, בדרך שרציתי, למקום שרציתי.
אני אוהבת את הרעד הבלתי נשלט שאחרי, את השיגעון והשיכרות של ההבנה.
אני אוהבת ספורט, את ההפסד והניצחון המוכרים והבלתי נמנעים.
אני אוהבת ספורט.