סכין אורבת-הופעתו של דימיטרי-פרק ראשון

כשיצאתי בלילה ליער לראשונה,ראיתי אותו.
זה כאילו הגוף שלי משך אותי אליו,לא ידעתי מה בדיוק הרגשתי באותו הרגע.
זה היה העור החיוור הבלט מן הצללים,או שזה היה הריח של פרחי בר שבאו מעברו.
הוא היה זר לי,אבל איכשהו אני פשוט ידעתי.
כשהוא הגיע אליי הוא אמר ששמו דימיטרי,והוא גר בקצו של היער.
הוא לא שאל אותי כלום,הוא רק אמר לי ללכת מכאן כי זה מקום יותר מדי מסוכן בשביל נערה כמותי.
כשדימיטרי דיבר איתי הרגשתי כמו בחלום,הוא אמר לי שיפגוש אותי מחר באותו המקום באותו הזמן.
הוא הלך אחורה באטיות ובעדינות,בלי שום רשרוש של העלים על הקרקע.
ניסיתי לעקוב אחריו,אבל לאט לאט אני לא ראיתי אותו יותר-הוא פשוט נעלם,כאילו הוא נבלע על ידי החשכה. חזרתי אל הכפר כשגופי כולו רועד,כשהגעתי אל הבקתה ראיתי את אמי ישנה בלי תזוזה כמתה.
כשנשכבתי לישון,לא הצלחתי להירדם.
אני כל הזמן חשבתי עליו,שאלתי את עצמי כל הזמן-למה הוא היה כל כך מסתורי?איך הוא נעלם כל כך מהר?ולאן הוא הלך?מהוא בעצם?…
כל הלילה אני נשארתי ערה,בבוקר קמתי עם שקיות מתחת לעיניים.
מרוב חוסר שינה התחלתי לדמיין דברים,בלילה נפגשתי עם דימיטרי באותו הזמן במקום שקבענו.
הוא לא הגיע,התחלתי לדאוג ואז שמעתי כל מיני קולות מוזרים.
התחלתי לבכות בדאגה והתחלתי לרוץ בצעקות אל הכפר…