סיפור שכתבתי, בבקשה תקראו!!!! ארוך!!

סיפורי אהבה

"נו מאיה, תתעוררי" שמעתי, אבל לא רציתי, רציתי לישון ולהמשיך לחלום עליו – על רון, על חבר שלי, על השיחות שלנו, על אהבתנו, עלינו
———————————————–סטופ——————————————————
היי, קוראים לי מאיה, אני בת 14 וקצת.. שיער חום חלק, רזה, עיניים כחולות, יש לי משפחה די נורמאלית, יש לי אח בן 17 (רועי, שחופר ברמות!!) אמא (שרון) ואבא (דן).
———————————————–חזרה——————————————————
בסופו של דבר נכנעתי, קמתי מהמיטה צחצחתי שיניים התלבשתי לבית ספר, לבשתי ג'ינס קצר, חולצה נופלת וז'אקט עור ורוד, התאפרתי קצת וירדתי למטה אמרתי לאמא שאני הולכת, עליתי על האוטובוס, התיישבתי ליד דניאל, החברה הכי טובה שלי, יש לה שיער בלונדיני גלים, רזה ועיניים כחולות, היא החברה הכי טובה שלי מאז כיתה ז'! אמרתי לה:" בוקר טוב!" עם חיוך ענק על הפנים, דניאל:" בוקר טוב יפה שלייייי" וחיבקה אותי חיבוק ענק, התחלנו לדבר, אחרי 10 דקות הגענו לבית הספר, הוא היה אחד הבתי ספר הכי גרועים שהייתי בהם, המורים מבריזים, התלמידים מבריזים, מעשנים נרגילות, שותים ומרביצים, והמנהל והמורים לא עושים עם זה כלום! ממש בושה.. אבל לא יכולתי לעשות עם זה כלום, ירדנו מהאוטובוס ורצתי אל רון! הוא רץ אלי והתחבקנו חיבוק ענק ואוהב! אחר כך הוא הסתכל עלי:" אני אוהב אותך" הוא אמר, ראיתי את הכנות שלו בעיניו החומות, ידעתי שהוא לא משקר לי :" גם אני אוהבת אותך" אמרתי, ואז הוא התקרב והתנשקנו אחרי איזה דקה, קלטנו שדניאל רק עומדת ומסתכלת עלינו ומחכה לנו.. התנתקנו והתחלנו לצחוק, דניאל התעצבנה:"מה יש לכם זוג אוהבים?!" "היית מתה שיהיה לך אהבה כזאת" רון אמר בזלזול, צחקתי, ידעתי שאלה הם החברה הכי טובה שלי והחבר שלי, שאת שניהם אני מאוד אוהבת, אהבת אמת. הלכנו שלושתנו יד ביד וכל אחד הלך לשיעור שלו, כמובן, כמו תמיד המורה לביולוגיה הבריז אז היה שיעור חופשי נהניתי מאוד הייתי כל השיעור עם שלו חברה ממש טובה שלי, בלונדינית חלק, עיניים חומות וקצת נמוכה, אבל ממש רזה. דיברנו על איך אני בטוחה שרון הוא האחד, אבל שלו אמרה לי שכדאי לי לא לפתח ציפיות, כי תמיד יכול לקרות משהו רע, אני חייבת להודות שהילדה הזאת היא הילדה הכי כנה שראיתי אי פעם! היא אף פעם לא שיקרה ותמיד אמרה את האמת ורק את האמת.
כשהתחילה ההפסקה אני שלו ודניאל הלכנו לחצר האחורית של בית הספר כשיש הפסקה כולם תמיד הולכים לקדימת בית הספר, ככה שדי שקט לנו אז אנחנו יכולים לדבר שם על הכל. כשהלכנו נזכרתי ביום שפגשתי את רון, פגשתי אותו בחצר האחורית של בית ספר יושב לבד וחושב, התקרבתי אליו והתחלנו לדבר, לא ידענו שזה יתפתח למה שקורה עכשיו, לאהבה שבנינו, כמעט בכיתי מרוב אושר, ופתאום "שמעתי את דניאל אומרת:" מאיה? הלו? מאיהה?!! " התעוררתי פתאום, מאיה שאלה אותי:" על מה חשבת כל כך הרבה?! כמעט בכית שם?!" חייכתי חיוך קטן, אבל ראיתי שהיא יודעת שהוא מזויף אמרתי לה שחשבתי על היום שאני ורון נפגשנו, וכל כך שמחתי שכמעט בכיתי, "כל הזמן רק רון נכון?, אהובתי אני גם רוצה קצת אותך, לדבר איתך ושנחזור למה שהיינו".
הנהנתי להסכמה, ידעתי שהיא צודקת, אבל קשה להודות בזה… פתאום קלטנו ששלו עדין איתנו, "טוב" אמרתי, "אז בנות, איך היום הראשון??", "את צוחקת נכון?!, הבית ספר הזה נוראי! אני לא עוברת רק בגללכן, אבל רק לראות אותכן עושה לי טוב." אמרה שלו, "שלי מושלם, אחרי שפגשתי את גיא התנשקנו והשלמנו פערים, מה לעשות שבן אדם עוזב את הארץ לשלוש חודשים? " אמרה דניאל, "טוב, טוב, דניאל חחחח לא הגזמת. טוב בנות אני חייבת לספר לכן משהו… (צלצול)
"שיט!" צעקתי, הבנות התחילו לרוץ, בזמן שאני צועקת להן:"דקה אני חייבת לספר לכן משהו!"
אבל כשנכנסתי לכיתה המורה כבר היה שם, התאכזבתי, כל העיניים היו מופנות אלי כשנכנסתי מתנשפת מריצה, המורה התחיל לדבר:" מאיה, אני יכול לדעת איפה היית?!"
"לא.." מלמלתי, כנראה שהוא שמע אותי ואז אמר לי:" כל הכבוד מאיה, השגת ריתוק!" התאכזבתי, "חרא מורה" חשבתי לעצמי, הוצאתי את מחברת הציורים שלי והתחלתי לכתוב כל מיני דברים, לידי ישב ה"באד בוי" של הבית ספר, תמיד פחדתי ממנו קראו לו "ליאם" היה לו שיער שחור ואיפור שחור בעיניים, היה לו תמיד מבט רציני בפנים, היו לו צבע עור מת – לבן לבן. היו המון שמועות עליו, שהוא רצח את ההורים שלו, ושדודה שלו אימצה אותו אבל הוא בורח כל יום מהבית, ושהוא לא מדבר בכלל! תמיד שנזכרתי בו עברה בי צמרמורת, תמיד הוא היה מסתכל לי במחברת בזמן שקשקשתי שם, זה היה מוזר, אבל זה היה נראה כאילו זה מעביר לו את הזמן, "מה אתה עושה?" לחשתי לו, הוא הזיז את הראש, הסתכל למורה ולא ענה בכלל, עוד פעם עברה בי צמרמורת, 'למה תקעו אותי איתו?! למה לא יכלו להשים אותי עם רון שיושב בקצה השני של הכיתה? ' חשבתי, פתאום היה צלצול סימסתי לבנות לבוא לחצר האחורית ונפגשנו שם, "טוב בנות אני חייבת לספר לכן משהו!" אמרתי, "נו, מה קרה? " דניאל ושלו שאלו ביחד.
"בחופשת הקיץ הכרתי מישהו," התחלתי לספר "הוא היה ממש חמוד, קראו לו איתי, הוא הציע לי לצאת איתו לסרט, הבהרתי לו שיש לי חבר, "בסדר, נצא בתור ידידים" הוא אמר, הסכמתי, ביום שישי בערב הלכנו לסרט, הוא היה ממש רומנטי ויפה, בסוף הסרט הוא ביקש ממני לקחת אותי הביתה, הסכמתי, מה כבר יכול לקרות?, הגענו, שנינו יצאנו מהמונית והתחלנו ללכת לכיון הבית שלי, נעצרנו מול הדלת, הסתכלנו אחד על השני, "מאוד נהניתי איתך היום" הוא אמר, "גם אני איתך" הוא הסתכל לי בתוך העיניים ונישק אותי, מיד הרפתי ועזבתי אותו, "לא".. אמרתי, "אני מצטער, באמת", הוא הסתובב והלך, לא ידעתי מה לעשות, רצתי לחדר ונשכבתי על המיטה, בכיתי, 'מה יקרה אם רון ידע מזה? אני ימות…' חשבתי, שלו ודניאל, מה לדעתכן אני אמורה לעשות? לספר לו או שלא?!" אמרתי תוך כדי בכי, דניאל מיד חיבקה אותי ואמרה לי:" זה בסדר אל תבכי, את לא חייבת לספר לו, ואם את מספרת לו בסוף, והוא לא מקבל את זה תיפרדי ממנו, זה אומר שלא נועדתם אחד לשני.." דניאל אמרה "אני יחשוב על זה.." אמרתי. שלו הסתכלה עלי בהלם, "זה בן אדם מאוד אמיץ, ולפי מה שאת מתארת אותו הוא גם חתיך ונחמד… בא לך לתת לי את המספר שלו??". שלושתנו התחלנו לצחוק "בטח אני יפגיש בניכם, אתם נראים לי מתאימים חח" אמרתי "טוב בנות, נראה לי שאני יספר לו, נראה איך הוא יגיב" "כל הכבוד אחותי!!" צעקה דניאל וחיבקה אותי חזק אליה. היה צלצול וחזרנו לכיתות.
ככה עבר היום, בהפסקות שיחות בנות ובשיעורים קשקושים על המחברת בסוף היום עליתי עם רון ודניאל על האוטובוס, הפעם התיישבתי ליד רון, התחלנו לדבר וכל פעם הוא נתן לי נשיקה גדולה ואוהבת, איזה כיף לדעת שיש מישהו כזה, חזרתי הביתה ופתאום נזכרתי שאני חייבת לספר לו על הנשיקה..'אבל אם הוא יפרד ממני, אני באמת אוהבת אותו ובאמת רוצה שנהיה ביחד!, אוף איזה מעצבן זה' חשבתי, נכנסתי לחדר וטרקתי את הדלת קפצתי על המיטה והתחלתי לבכות, פתאום הדלת נפתחה ואמא שלי שאלה אותי:" מאיה חמודה. מה קרה? את בסדר?", רציתי לגרום לה לחשוב שאני לא בוכה אז ניגבתי מהר את הדמעות והסתכלתי עליה.
"יפה שלי את שקופה, רואים שבכית, מה קרה? את יכולה לספר לי.." היא אמרה
"אמא לא קרה כלום, אני לא שקופה, אני נורמאלית לגמרי, ואני לא בכיתי" אמרתי ושיקרתי
"את לא יכולה להסתיר את זה.. וגם כל הפנים שלך מרוחים באיפור"… היא צחקה, ואני גם העלתי חיוך:" טוב, רוצה לאכול? הכנתי עוגה לקינוח :)… " היא ניסתה לגרות אותי
"נו טוב, אני יבוא עוד 10 דקות, אני יתקלח וירגע ואני ירד" אמרתי בחיוך מזויף, היא יצאה, לקחתי את הפלאפון וכתבתי הודעה לרון:
רון, יש לי משהו לספר לך, תיפגש איתי בתשע בפארק סבבה?
אני אוהבת אותך,
מאיה ♥
החזרתי את הפלאפון למטען 'אוי לא!' חשבתי 'רק 49%!!' רצתי למקלחת שיצאתי שמעתי את הצלצול של ההודעות, פתחתי את הפלאפון וראיתי הודעה מרון:
סבבה אהובתי,
אוהב אותך XOXO
ירדתי לאכול אכלנו עוגת גבינה מושלמת!!!, טוב נו, אמא שלי שפית היא יודעת מה להכין! 
עליתי לחדר, לבשתי שמלת מיני כחולה, (קישור), נעלי עקב בצבע עור (קישור) ואקססוריז, התאפרתי טיפה לקחתי תיק קטן שמתי בו את האיפון, ארנק עם 50 שקל, ליפגלוס ויצאתי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של רון~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הסתכלתי על האס אם אס שקיבלתי ממאיה, זה מוזר, על מה היא צריכה כל כך לדבר איתי?!
כל ארוחת הערב עלו בי מחשבות, היא נפרדת ממני?!, עשיתי לה משהו?! אוף… איזה עיצבון… חיכיתי כל הארוחה, זה הרגיש כמו נצח!! זרקתי על עצמי טי-שרט וגינס, סידרתי את השיער, ויצאתי לפארק, ראיתי אותה ורציתי אליה, היא רצה אלי והתחבקנו,הרמתי אותה, היא הייתה קלה והתנשקנו (קישור), פתאום היא אמרה בעצב:" יש לי משהו לספר לך" הסתכלתי עליה וחיכיתי שהיא תמשיך.. "אני.." היא התחילה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של מאיה~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
יצאתי, כשהוא קלט אותי הוא רץ אלי, הרים אותי ונישק אותי, התחלתי לספר לו את הסיפור, הוא הסתכל עלי בהלם, "א..אני צריך לעכל את זה, אנחנו שנה וחצי ביחד ופתאום את מתנשקת עם מישהו אחר?! " הוא התחיל להרים את הקול, כמעט בכיתי, קמתי מהספסל שהתיישבנו עליו הוא קם גם, ואז…פתאום נתתי לו סטירה:" תגיד לי אתה בסדר?! אם לא הייתי רוצה אותך ממזמן הייתי נפרדת ממך, ועובדה שהפסקתי אותו כשהוא נישק אותי, ועוד אמרתי לו לא! למה אתה לא מבין שאני אוהבת אותך, ורק אותך?!" אמרתי תוך כדי בכי… הוא התחיל לבכות גם:" אני מצטער, לא חשבתי לפני שאמרתי את זה, אני מצטער, יצאתי הרע פה, את באמת היית בסדר, אני מצטער.." כעסתי עליו, הוא ידע שהוא לא התנהג נכון, אבל הוא היה צריך להבין את זה לפני שהוא התחיל להרים את הקול.. הוא צריך להבין שקודם חושבים ואז אומרים (אני, מיקה, לפעמים לא חושבת..חחח) הסתכלתי עליו, "אני סולחת" אמרתי, אבל בתוך תוכי לא סלחתי, עוד לא, זה קשה, "טוב, את באה לסיבוב?" הנהנתי בראשי והתחלנו ללכת לכיון הים, כשהגענו התחילה השקיעה התיישבנו על החול, הוא חיבק אותי חזק ולחש לי באוזן:" אני יודע שעוד לא סלחת, זה בסדר, אני מבין אותך, אני מצטער, אני אוהב אותך.."
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של רון~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
'היא העיפה לי סטירה, היא באמת העיפה לי סטירה, מה היא חושבת לעזאזל!?!?' היא התחילה לצעוק עלי, לא כל כך הקשבתי לה, חשבתי על המילה שהיא אמרה, "הוא נישק אותי" שלושת המילים האלו הדהדו לי בראש, ואז הבנתי שהיא לא אשמה, ושיש לי חשבון מאוד גדול עם איתי! 'כדאי לו לא לפגוש אותי' חשבתי, פתאום קלטתי שהיא בוכה, הבנתי שיצאתי הרע פה:" אני מצטער, לא חשבתי לפני שאמרתי את זה, את באמת היית בסדר, אני מצטער.." אמרתי לה, ראיתי על הפנים שלה שהיא לא סולחת, אבל הבנתי שיש לי עסק מאוד גדול עם איתי, וכדאי שלא יפגוש אותי!, התחלנו ללכת לים, רציתי שהיא תדע שאני רואה עליה שהיא משקרת ומיד אמרתי לה:" אני יודע שעוד לא סלחת, זה בסדר, אני מבין אותך, אני מצטער, אני אוהב אותך.." חיבקתי אותה אלי, והתחלנו לחזור כל אחד לבית שלו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של דניאל~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
'נו… איפה היא?!? חמש פעמים התקשרתי 20 הודעות השארתי, איפה היא לעזאזל?! פתאום היא התקשרה אלי:" הלו?" שמעתי את מאיה אומרת, "מאיהההה" צעקתי לה בטלפון, "מה קרה?" היא ענתה, "את שנה וחצי לא עונה. לא חשבת שיש לי מה לומר לך?? איפה היית?" "הייתי עם רון, סיפרתי לו את הסיפור.." היא ענתה, "איך הוא הגיב??" שאלתי, "בסדר, בהתחלה קצת התעצבן אבל זה היה בסדר..", "טוב….עכשיו אני חייבת לספר לך משהו, אני וגיא נפרדנו!" "מה? איך? למה?! מתי?! אני בהלם!"
"תפסתי אותו מדבר בטלפון עם שלי, את זוכרת אותה? מ-ח'3? הוא אמר לה שהוא אוהב אותה וכל זה, לא רציתי שהוא ידע ששמעתי אחר כך הלכתי ותפסתי אותם מתנשקים, אבל לא נשיקה קטנה כזאת אלה נשיקה ענקית כזאת, התחלתי לבכות באתי אליו וצעקתי עליו:" גם כן חבר!" והלכתי משם…"
"אז נפרדתם?" מאיה שאלה אותי
"כן, סופית" עניתי
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של מאיה~~~~~~~~~~~~~~~~~~
'הם נפרדו.. אני לא מאמינה, טוב.. איך שהיא רוצה' חשבתי, "טוב אני חייבת ללכת" שיקרתי, אבל יש דבר שאני חייבת לעשות..אמרתי לדניאל
"טוב ביי ניפגש מחר בבית הספר" דניאל אמרה
היה לי דבר מאוד חשוב לעשות, וזה לשדך בין איתי לבין שלו, דמיינתי אותם בראש שלי ביחד, הם כאלה מתאימים! קבעתי איתם להיפגש יום למחרת בשעה חמש בינתיים, הם לא ראו אף פעם אחד את השני, רק שמעו אחד על השני, גם התקשרתי לגיא:
"הלו?" הוא אמר, "היי גיא, מה קורה? אנחנו יכולים להיפגש?" אמרתי "בטח, בפארק?" כן" עניתי, התארגנתי ויצאתי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של גיא~~~~~~~~~~~~~~~~~~
'יאו, אני יודע שמה שעשיתי לא היה בסדר, לא הייתי צריך לעשות את זה! יאווו אני חייב מישהו שידבר איתי' פתאום דניאל התקשרה היא ביקשה ממני להיפגש איתה, הסכמתי, הייתי חייב שידבר איתי מישהו, התארגנתי ויצאתי נפגשנו שם, "למה עשית את זה?" היא שאלה, רציתי לבכות אבל לא רציתי שהיא תחשוב שאני תינוק, "אני לא יודע, פשוט לא יודע" אמרתי, עם דמעות בגרון, יצא לי קול צרוד מגעיל כזה, "לא היית צריך לעשות את זה, היא מאוד נפגעה, ואני מבינה אותה" היא אמרה, "גם אני מבין אותה, עשיתי מעשה נורא, אני מקווה שהיא תסלח לי, אני מבין שהיא לא תרצה שנחזור להיות חברים, אבל לפחות שנהיה ידידים".. "טוב, על זה תצטרך לדבר איתה.." טוב ביי אני צריכה ללכת" היא אמרה, "ביי"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של מאיה~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חזרתי לבית, אחרי שיחה קשה עם גיא, פתאום רועי נכנס לי לחדר:" מאיה, מאיההה, מאיהההה" בצעקות
בעיצבון אמרתי:" מה אתה רוצה ממני?" "בואי לאכול" הוא אמר בקול רגיל התעצבנתי עליו, 'למה קיבלתי דווקא אח גדול?, מה הבעיה באחות גדולה? אוףףף'… פתאום הרגשתי כאב מוזר בגב, זה היה ממש חזק וזה התמשך למשך דקה, אחרי הדקה הזאת הרגשתי בסדר, חשבתי שזה כלום, אז התארגנתי, ירדתי למעטה לאכול, שוב אבא שלי לא היה, זה הרגיש די מעצבן כי הוא עובד עד ממש מאוחר, ואני בקושי רואה אותו, שהייתי קטנה כל הזמן העבירו את אבא שלי מקום עבודה, אז גם עברנו דיבר, בזמן האחרון זה בקושי קורה, בחופש זה קרה פעם אחד, אבל לא יותר מזה, בזמן הארוחה הרגשתי כמה פעמים, רק הפעם זה היה יותר חזק, כל השבוע זה רק הרגיש יותר חזק, כל יום זה היה יותר כואב, לא הבנתי מה קורה, היו לי גם כאבי גם נוראיים, אמא שלי ראתה שכאב לי, היא לקחה אותי לרופא, אני נכנסתי לחדר ואמא נשארה בחוץ, אחרי כמה וכמה בדיקות הרופאה יצאה במבט עצוב עד כדי כך שכמעט בכתה, אמא שלי ראתה אותה, "מה קרה?!" אמא שלי מיהרה לשאול, הרופאה הסתכלה על אמא שלי ואמרה:" לבת שלך… לבת שלך יש…סרטן, מאוד קשה, אתם גיליתם אותו מאוחר ויש סיכוי למוות, אם אתם רוצים לחיות תצטרכו לעבור המון ניתוחים, וככה ננסה להוציא ממנה את הסרטן", אמא שלי התחילה לבכות:"לא… זה לא קורה" לחשה..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של שרון~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
התחלתי לבכות 'מה אני אמורה לעשות עכשיו?!, אף פעם לא חשבתי שיהיה לה סרטן!, טוב, קודם כל להירגע, זה לא ימשך ככה, אני ישלם על הניתוחים, אני יעשה הכל כדי שהיא תחיה עכשיו!', "טוב מתי אפשר לעשות את הניתוח הראשון?" קיבלתי פרטים על הניתוח והסברים, קבענו תאריך ליום שבת הבא (היום יום שני), נכנסתי לחדר של מאיה..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של מאיה~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
'לאאא יש לי סרטן!! אני לא מאמינה! מה אני יעשה עם עצמי עכשיו!? כבר עדיף למות מאשר לחוות דבר כזה!, טוב, נראה מה אמא שלי אומרת' חשבתי שכל זה חלום, ניסיתי להתעורר אבל זה לא עבד, כנראה שכל זה אמיתי… אמא שלי נכנסה עם פנים עצובות ועם איפור מרוח על הפנים, הבנתי שהיא בכתה:" אמא, אל תבכי, זה בסדר" אמרתי לה, שיקרתי, ידעתי שזה לא בסדר, אני מבינה אותה. לקחתי את הטלפון וסימסתי לדניאל, גיא, שלו ורון
היי,
אני נמצאת בבית החולים, גילו אצלי סרטן קשה, בזמן הקרוב אני יהיה הרבה בבית החולים, אני יהיה הרבה בניתוחים קשים, מקווה שתבואו לבקר :),
אוהבת, מאיה
הסתכלתי טוב טוב על מה שכתבתי ולחצתי על "שלח" "חמודה שלי.." אמא התחילה לומר "אנחנו נעשה הכל כדי שיהיה לך טוב ושתבריאי" חייכתי, "יש לך ניתוח בשבת הבאה.. תתכונני" היא אמרה, "סבבה" אמרתי ושמעתי צלצול של הודעות, פתחתי את הטלפון וראיתי הודעה מרון ודניאל:
"אל תעזבי, אנחנו בדרך אליך! אנחנו איתך בכל!"
חייכתי, אני מכירה אותם אני יודעת שזה נכון :)
הם הגיעו, חיבקו אותי חזק! ואז אמרו לנו שאנחנו יכולים ללכת, יצאנו ואמא שלי הורידה אותנו בפארק,קיבלתי הודעה משלו וגיא:
איפה את? אנחנו נבוא
כתבתי להם: בפארק והם כתבו: אנחנו יוצאים עכשיו!, הם הגיעו פתאום דניאל קלטה את גיא הסתכלה עלי בפנים כועסות, ועשתה עם השפתיים: למה הוא פה?, הבנתי אותה, הרגשה לא נעימה.. אבל גיא התקרב אמר לי שלום איך אני מרגישה וכל זה ונתן לי חיבוק, ואז הוא בא לדניאל: "אנחנו יכולים לדבר? בבקשה"
דניאל הסכימה לא היה לה מה לעשות, היא לא רצתה להיות רעה ולהגיד לא, הם התחילו ללכת, התיישבו על ספסל והתחילו לדבר..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של דניאל~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"נו אז מה יש לך להגיד לי?" שאלתי
"אני ממש מצטער, לא ידעתי שזה מה שיקרה, בזמן האחרון זה הרגיש לי שאנחנו כבר לא חברים, ואז שלי התחילה להתנהג אלי ממש יפה, והתחילה איתי, ואז פתאום התנשקנו, כנראה שהיא חשבה את זה והחליטה שאנחנו חברים, אחר כך, דיברנו בטלפון והיא אמרה לי שהיא אוהבת אותי, חשבתי שהיא צחקה איתי אז אמרתי שגם אני, צחקתי איתה, היא ביקשה להיפגש איתי נפגשנו, ואז היא נישקה אותי חזק, באותו רגע את באת, וחשבת שאני בוגד בך, מההתחלה לא הייתי צריך להתקרב אליה, אני מצטער…" הוא אמר.
"הסתכלתי עליו, התחלתי לבכות:" אתה בחיים לא היית עושה לי את זה, אבל מההתחלה לא היית צריך לעשות את זה, זה היה מעשה לא חכם, אבל אני מצטערת, אני חושבת שאנחנו צריכים להיפרד, אבל להישאר ידידים טובים, כי אני באמת אוהבת אותך, אבל אני רוצה הפסקה" אמרתי..
"אני מבין אותך, אני אוהב אותך" הוא אמר
"אני לא רוצה שנהיה ביחד, אני כבר לא בטוחה שאני אוהבת אותך.." אמרתי
"לפחות תאהבי אותי דניאל, בבקשה.." הוא אמר, והרגשתי עצבנות קלה, הוא מכריח אותי?!
"אני לא רוצה לענות על זה..טוב את רוצה לחזור…? כאילו למאיה ושלו וכל אלה חחח"
"יאללה בוא" התחלנו ללכת וראינו אותם מדברים בניהם, תוך כדי מסתכלים קצת עלינו, זה הרגיש לא כל כך נעים, אבל לא כעסתי, ידעתי שזה מתוך אהבה :)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של גיא~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הסברתי לה את הכל, דיברנו, בכינו, ובסוף חזרנו, כולם הסתכלו עלינו ודיברו בניהם, זה הרגיש מוזר, הסתכלתי על דניאל וראיתי שגם היא מרגישה נבוכה, הגענו, התחלנו לדבר עם דניאל על הסרטן שגילו אצלה, עומד להיות לה ניתוח בעוד כשבוע וחצי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של רון~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אהובתי" חיבקתי אותה:" אני יהיה איתך בכל רגע, אני איתך בכל זה! ♥" אמרתי לה
"מתה עליך!!" והיא נתנה לי נשיקה ענקית ♥
חזרנו לבתים והלכנו לישון :)
קמתי בבוקר, השעון המעורר חירפן אותי, אז החלטתי לקום, אכלתי ארוחת בוקר (הארוחה הכי חשובה ביום :) יצאתי לאוטובוס, התיישבתי ליד מאיה, והתנשקנו, ראיתי את דניאל ושלו מסתכלים עלינו, הרגשנו לא בנוח והפסקנו, מסכנות, אין להן אהבה כמו שיש לנו :)
ידעתי שמאיה רוצה לשדך בין שלו ואיתי, עדיין הייתי מעוצבן עליו, ככה עבר היום, בחמש הלכתי לפארק וראיתי את איתי, שלו ומאיה התעצבנתי, הסתכלתי על איתי, הוא היה נראה יותר טוב ממני, הלכתי אליו…
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של שלו~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
'אעאע זה היום!!, היום אני הולכת לפגוש את איתיייי, אני מקווה שאני לא יתעלף!!' "חחח" צחקתי לעצמי, התארגנתי לבשתי ג'ינס וחולצת גדולה נופלת (קישור) ונעלי בובה (קישור), שמתי אקססוריז ויצאתי לפארק, ראיתי את דניאל, שאלתי:" הייייי איפה איתי?!" פתאום איתי הגיע, הוא היה חתיך ברמות! (קישור) "או מי גאד" אמרתי לה, "חחח, תיהני ♥" "היי" הוא אמר, היה לו קול ממכר ומרגיע… "מה קורה?" שאלתי, בקושי הצלחתי לנשום מרוב שהוא מושלם, "סבבה" ישבנו שלושתנו והתחלנו לדבר, מדי פעם ראיתי אותו מסתכל עלי ומחייך, פתאום קלטנו את רון מגיע…
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של מאיה~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ישר קמתי והלכתי אליו:" תקשיב, בבקשה אל תעשה לו כלום! בבקשה, הוא ממש נחמד ונראה לי שהוא ושלו יהיו זוג מושלם ביחד!"
"יותר נחמד ממני?! ברור שאת אוהבת אותו יותר ממני.."
"ממש לא, אתה היחיד שאני אוהבת, אבל בבקשה, תפסיק עם הקנאה הזאת" הייתי חייבת לרכך אותו, אז באתי אליו ונישקתי אותו, ראיתי שהוא נרגע, ראינו שהולך ממש טוב לשלו ואיתי, אז השארנו אותם לבד, הלכנו לשתות מילקשייק, כמובן הוא שילם, חחחח ואז ניהיה כבר מאוחר אז חזרנו הביתה, שאלתי באס אם אס את שלו איך הולך לה,
מעולה! דרך אגב, אנחנו חברים!
קראתי את ההודעה,
מה? כבר?! יפה, כל הכבוד, מהירים אתם
חחח צחקתי לעצמי
תודה?! חחחח טוב עפתי אני עדיין איתו בייי
היא כתבה
טוב ביוש מי לאב
סימסתי לרון:
רון אהובי, אמרתי לך שזה יצליח :)
שלו ואיתי חברים!
הסתכלתי, ולחצתי על שלח
אחרי כמה דקות היה הודעה:
מזל טוב להם, באמת מצטער על העיצבון שלי היום ♥
XOXO
רון (אהובך)
אהבתי אותו, בכל ליבי!
טוב, עבר השבוע, ואז הגיע יום הניתוח, כמובן אמא כבר שילמה את הכסף לניתוח, רון בא איתי, הוא אמר לי שהוא חייב להיות איתי בכל רגע, אוי כמה שאני אוהבת אותו!,
נכנסתי לחדר הניתוח, עשו לי הרדמה, אני לא יודעת בדיוק מה קרה, הייתי רדומה, אבל שיצאתי שמעתי את הרופא אומר:" הניתוח עבר בהצלחה, אבל זה עוד לא הוריד את הסרטן לגמרי, היא תצטרך לעבור עוד כמה ניתוחים, הסתכלי על עצמי במראה הרמתי קצת את החולצה וראיתי סימן חיתוך, הבנתי שכן עשו לי את הניתוח, זה לא כאב, לא הרגשתי כלום, זה היה בסדר.. יחסית, יצאתי ורון קפץ עלי מאושר, הבנתי שהוא שמע את ההודעות, אמא שלי הלכה וקבעה לי עוד כמה תורים לניתוחים.
סיימנו בבית החולים ויצאנו הביתה, רון הסתכל עלי לפני שהוא יצא ונתן לי נשיקה קטנה, שמחתי, כל פעם מחדש הבן אדם הזה שימח אותי יותר :)
הגענו לבית ופתאום ראינו את אבא שלי אחרי בכי, ישר שאלנו:" מה קרה?!"
הוא התחיל לומר:" אני…אה…פיטרו אותי, היה בעיות בעבודה, כבר לא קונים את המוצרים שלנו, את סוגרים את החברה" הוא אמר, אמא שלי ואני היינו בשוק:" למה לסגור?!, תכינו מוצר חדש!" אמרתי, "אי אפשר, אין לנו רעיונות מספיק טובים" הוא אמר, "חמודה, תעלי לחדר, אני רוצה לדבר עם אבא שלך" אמא אמרה, עליתי לחדר, השארתי את הדלת פתוחה, רציתי לשמוע על מה הם מדברים, לא שמעו כל כך טוב, כי בכל זאת זה קומה שנייה, אבל תוך כדי שמעתי "יהיה לנו בעיה כספית…" זה הדבר היחיד ששמעתי, פתאום נעצמו עיניי ו…
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של שרון (האמא)~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נכנסו לבית וראינו את דן (האבא) אחרי בכי, הוא סיפר לנו שפיטרו אותו, אחר כך אמרתי למאיה לעלות לחדר, בכל זאת זה לא שיחה בשבילה,
"זה בסדר, תנסה למצוא עבודה אחרת" אמרתי לדן
"אני לא יצליח, אני כבר מבוגר, ואין הרבה מקומות שמעסיקים אנשים עם ניסיון במשהו אחד בלבד" דן אמר.
"תנסה, מקסימום אני יעבוד יותר, זה יהיה בסדר" אמרתי בחשש
"אבל יהיה לנו בעיה כספית, לא נוכל לחיות נורמלי" הוא אמר
פתאום שמענו בום מלמעלה רצנו במהירות וראינו את מאיה על הרצפה שמראשה יורד דם…
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ מנקודת המבט של דן (האבא)~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פיטרו אותי, אני לא מאמין!, הייתה לי שיחה עם שרון, ו פתאום שמענו בום מלמעלה רצנו במהירות וראינו את מאיה על הרצפה שמראשה יורד דם, מיד התקשרנו לבית החולים והזמנו אמבולנס, הוא הגיע ממש מהר,הכנסנו אותה ונסענו לבית החולים, לקחנו את הטלפון שלה וסימסנו לכל החברים הטובים שלה
היי, זה דן ושרון (ההורים של מאיה)
מאיה נפגעה בראשונה,
אנחנו בדרך לבית החולים
אם אתם רוצים תבואו
הגענו לבית החולים וכבר ראינו שם את רון ודניאל, היא נכנסה לבדיקות,ולתפרים, היא יצאה, רון קפץ עליה ואמרו לה שהיא חייבת לנוח, אז הלכנו לבית שלנו ונתנו למאיה לנוח כשהיא התעוררה שאלנו אותה מה קרה לה, בכל זאת היינו צריכים הסבר למה היא נפצעה, היא התחילה לספר:
"שמעתי אותכם מדברים, לא שמעתי הרבה אבל שמעתי אותכם אומרים שיהיה לנו בעיה כספית, פתאום התעלפתי וכנראה שראשי נחבט בפינת המדף, וככה שעליתם ראיתם את ראשי מדמם"
"למה ניסית להקשיב לנו?" אמרתי
"כי נמאס לי שאתם חושבים שאני ילדה קטנה, עוד מעט אני בת 15!" מאיה אמרה
"אבל תמיד תהיי הילדה הקטנה שלנו!" שרון אמרה
"אבל אתם צריכים להבין שאני כבר גדלתי ואני לא ילדה קטנה יותר, וזה יהיה בסדר אם אני יקשיב לשיחות שלכם כי אני כבר ילדה גדולה!!, באמת אמא, חודש הבא אני בת 15!"
"בסדר, טוב, את יודעת שרון פה נכון?" אמרתי
היא קפצה משמחה ורצה אליו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של מאיה~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
'יאו אני כזאת מפגרת! מה אני רבה איתם על זה?! זה נכון אבל למה לי לומר את זה בפרצוף שלהם?' חשבתי, 'רגע מה ?! רון פה?! או מי גאד!' התחלתי לרוץ לרון הוא כזה חמוד שהוא שמח לראות אותי! קפצתי עליו והוא נתן לי נשיקה גדולה:"לעולם אל תעשי דבר כזה שוב לעצמך" הוא לחש לי באוזן:" אין סיכוי…! כל עוד אתה איתי.." לחשתי לו בחזרה, פתאום הוא נראה קצת חיוור:" אתה בסדר?" אמרתי לו.. :" כ..כן, הכל בסדר…" הוא אמר בחשש, חששתי קצת, לא הבנתי מה קרה לו פתאום..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של רון~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
לא… רק שהיא לא תגלה את זה… אסור לי להראות לה את זה, טוב אני חייב להתנהג יפה, הרי היא החברה שלי כבר כמעט שנתיים, בעוד שבועיים יום השנה שלנו, דקה… טוב היא קולטת שאני מודאג, תחייך אליה ותנשק אותה התת מודע שלי אמר לי, עשיתי את זה, פתאום אבא שלה נכנס וביקש אותי לרגע, הייתי בהלם, אבל לא יכולתי לסרב, הלכתי והוא התחיל להסביר לי על זה שאסור לי לפגוע לי לפגוע בבת שלו:
דן:" תקשיב רון.." התיישבנו על הספה:" אתה ומאיה כבר כמעט שנתיים ביחד, אתם באמת נראים לי זוג מדהים, היא ממש חשובה לי, אז כל דבר שאתה עושה, תחשוב פעמיים! כי אחרת, אתה מכיר אותי, יהיה לך עסק איתי!"
נלחצתי:" דן, אל תדאג, אני לא יעשה שום דבר שיפגע בה, הבת שלך היא הדבר הכי חשוב לי!" חייכתי, הייתי מרוצה מהתשובה שלי, אבל גם ראיתי שעוד מישהו היה מרוצה חוץ ממני ומדן, מאיה!, כנראה שהיא עברה שם ושמעה אותי אומר את זה, הייתי שמח, שמחתי שהיא אוהבת אותי, היא התיישבה לידי, "אז על מה דיברתם?" היא לחשה לי באוזן "סתם, לא משהו חשוב, הוא רצה לברר שאני לא יפגע בך, אבל אין סיכוי שזה יקרה" אמרתי לה, היא חייכה ונתנה לי נשיקה על הלחי, שמחתי, אבל מה יקרה אם היא תגלה?.. אוף… טוב אני צריך להעביר את זה ממני היא לא תגלה, בינתיים אני צריך להכין לה הפתעה ליום השנה שלנו!, מקווה שהיא גם לא שכחה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של מאיה~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חששתי מרון, כל הזמן היה לו מבט חושב כזה, חשבתי על זה שאני צריכה לעשות לו הפתעה ליום השנה שלנו, עוד מעט שנתיים!! איזה כיףףף חחח, אני מקווה שגם הוא חושב ככה, קמתי מהספה ועליתי לחדרי, כנראה שרון הלך כי לא שמעתי ממנו יותר, יום למחרת הגענו לכיתה המורה התחילה להודיע הודעות ופתאום היא הודיעה:"
בעוד כ-שבוע יגיעו כשלוש בנות ושלושה בנים חדשים לכיתה, אני מבקשת מימכם להתנהג אליהם ממש יפה"
קפאתי, יאיייי איזה כיף! בנים חדשים! סימסתי לשלו ודניאל לבוא לחצר האחורית בהפסקה, היה צלצול, סוף סוף… המורה הזאת חפרה לי! רצתי לחצר האחורית, פתאום ראיתי את שלו ודניאל באות:" יפות שלייייי" רצתי אליהן "כמה זמן לא היינו פה!!" שלו צעקה אלי, "יאללה בנות, כמה זמן לא סיפרנו דברים שאנחנו יודעות!, יאללה דברו" אמרתי
"יאוו.. איתי כזה שווה!! אחותי אני מודה לך שהכרת בנינו, ממש כיף לנו ביחד!" שלו אמרה..
" שמעתן?! בנים חדשים!" אמרתי להן, שמחה
"סתמי, עכשיו הם שלי, לך יש חבר תתמודדי!! חחח" דניאל אמרה
שלושתנו צחקנו, היה ממש כיף לחזור לזה
"טוב, טוב, אבל אני צריכה ידיד חדש" אמרתי
"אל תדאגי, יהיה לך חחחח" שלו אמרה והיא ודניאל צחקו,
לא הבנתי את הבדיחה, אבל בכל זאת צחקתי מובכת..
~צלצול~
התיישבתי ליד ליאם, פתאום הוא העביר אלי פתק, קצת פחדתי, בחשש פתחתי את הפתק והיה כתוב שם:
הכל שמועות, אני לא מי שאת חושבת שאני… מספר הטלפון שלי הוא !#@@$!#%$#%@# תתקשרי אלי, ניפגש ואני יסביר לך עלי…
ליאם
מה?! חשבתי, מזאת אומרת שהוא לא מי שאני חושבת שהוא, למה דווקא אני "נבחרתי" להיות זה הוא יספר לה את זה?! טוב..
כתבתי על הפתק:
סבבה
והעברתי לו את הפתק, השתעממתי מהשיעור, כמו שאתן זוכרות אני מקשקשת במחברת שלי..
חזרתי הביתה הוצאתי את הפתק מהתיק, סימסתי למספר, וקבעתי להיפגש עם ליאם בעוד כשעה, התלבשתי בג'ינס קצר וחולצה יפה כזאת והתאפרתי טיפה ויצאתי, ראיתי אותו..
"אני… אני לא מה שכולם חושבים עלי, זה הכל שמועות.. אני…" הוא אמר:" אני בכלל.. אני יספר לך את כל הסיפור, שהייתי קטן..בערך בן 11 ההורים שלי עזבו אותי וטסו לאוסטרליה, ככה יצא שדודה שלי אימצה אותי, רק שלדודה שלי יש בעיות, היא אלכאוליסטית וזה גורם לה להיות אלימה במיוחד, ככה שיצא שאני גם בורח מהבית בלילות, כי כל פעם שהיא התעצבנה על משהו היא הוציאה את זה עלי, זה פגע בי, בגלל זה אני גם עם איפור, כי זה מסתיר לי את הנפיחות והסימנים הכחולים בפנים, ודבר אחרון, אני לא מדבר עם אנשים כי אין לי חברים, כולם פוחדים ממני, ובגלל שהמון זמן לא דיברתי אני תמיד פוחד שאני יפתח את הפה ויצא לי צווחה כזאת מוזרה, למרות שאם הזמן ניהיה לי תדמית כזאת, נהיתי ה"באד בוי" של הבית ספר, ומאז, אין לי חברים, אפחד לא אוהב אותי ואני לא נחשב מקובל, אז הנה הייתי חייב לספר למישהו, את נראית לי היחידה שאני יכול לבטוח בה" הוא אמר, או מי גאד הייתי בהלם שזה מפחיד, הוא לא מפחיד, הרסו לו את החיים ובגלל זה הוא ככה, רק עכשיו שמתי לב פתאום לחיוך שלו, היה לו חיוך מושלם ברמות, שניים לבנות ויפות, שיער שחור לא קצר מדי ולא ארוך, הוא היה רזה מאוד אבל שרירי, תאמת שחושבים על זה הוא די חתיך..:"
תקשיב, אני בהלם, לא ידעתי שזה ככה, אתה יודע, אתה יכול להעביר אותה למשטרה, ככה היא תפסיק להרביץ לך, ותקשיב, אתה חייב להוריד את האיפור הזה, אבל חייב, אני ממש רוצה לראות אותך בלי איפור!!" אמרתי לו וחייכתי אליו,
הוא צחק, טוב בואי אליך הביתה אני יראה לך אותי בלי איפור, בתור בת אני בטוח שיהיה לך מסיר איפור :) " הוא אמר..
"אפשר גם מים אתה יודע?!" צחקתי איתו
"יאללה בוא" אמרתי לו,
התחלנו ללכת והוא המשיך לדבר איתי, הוא הסביר לי על האהבה הראשונה שלו, הוא כזה חמוד… רגע, מה אני עושה?! יש לי חבר!, טוב הוא רק ידיד שלי זה בסדר, הגענו לבית שלי, נכנסנו והלכנו לחדר שלי, התיישבנו על המיטה ואמרתי לו:" נו.. לך תוריד את האיפור!" וצחקנו הוא קם והלך לשירותים, הוריד את האיפור מהפנים, אחר כך ראיתי אותו, הוא נראה שונה לגמרי!! הוא היה נראה אחרת, בכלל לא האמנתי שהוא נראה ככה והוא עוד מסתיר את עצמו, הוא היה ממש חתיך (קישור)
"תגיד לי, אתה נורמלי?! אני יודעת שיש לי חבר והכול אבל אתה חתיך!!" אמרתי לו, הוא צחק, ראיתי שהוא קצת מובך, הוא לא היה רגיל לדברים כאלה,
"תודה, שמח שאת חושבת ככה :), גם את לא רעה חחח" הוא אמר וחייך
"תקשיב, מחר אתה בא בלי איפור ומדבר, אני יהיה איתך ואתה הולך להיות מקובל!" אמרתי לו, הוא חייך, אבל חיוך אמיתי, הוא שמח מזה, שמחתי לעזור לו
"טוב כבר מתחיל להיות מאוחר, אני הולך ביי" הוא חייך ונתתי לו חיבוק:" ביי" אמרתי, "יאו כמה זמן לא הרגשתי הרגשה של חיבוק.." הוא אמר לי:" תתכונן, אתה הולך לקבל הרבה כאלה ממחר :)" אמרתי חייכנו אחד לשני הובלתי אותו לדלת והוא הלך, גרנו קרוב אחד לשני, משהו כמו הבדל של שתי רחובות אז הוא הלך ברגל, הלכתי לישון
~בוקר~
קמתי והתארגנתי, פתאום נזכרתי שלא פתחתי את הפלאפון כל אתמול, פתחתי את הפלאפון וראיתי איזה 10 שיחות שלא נענו מדניאל, שלו ורון, טוב אני ידבר איתם בבית ספר, חשבתי לעצמי, הלכתי לבית ספר ופתאום שמעתי מישהו צועק אלי:" מאיה!! תגידי יש לך בעיות ?!?…" נלחצתי, לא זיהיתי את הקול הסתובבתי בלחץ, עצמתי עיניים והלכתי קצת לאחור ואת פתחתי את העיניים….זאת היתה שלו, לא הבנתי איך לא זיהיתי את הכל שלה,
"אהובתי התקשרתי איזה 7 פעמים אתמול למה לא ענית?!?" היא אמרה בקול צרוד, הבנתי למה לא זיהיתי את הקול המתוק שלה, שתמיד יכול לעזור לי שכל דבר, היא הייתה החברה השנייה הכי טובה שלי,
"סורי הייתי עסוקה" אמרתי לה תוך כדי חיבוק
"מה עשית שהיית עסוקה כל הערב?!, אל תשקרי לי, אני רואה שאת משקרת!!" היא אמרה לי,
נלחצתי:" הייתי עם ידיד" אמרתי בחשש, רציתי לגרום לה להפסיק את השאלות אז ישר שאלתי אותה:" מה קרה לקול שלך??"
"אני צרודה, הייתי במסיבה אתמול, נחזור למה ששאלתי אותך, עם מי היית אתמול?" פתאום דניאל באה אליו צורחת:" או מי גאד!!" זה היה כל כך מוזר להתחשב בזה שכל הילדים שהיו במסדרון הסתכלו עליה
"מה קרה?" שלו ואני אמרנו ביחד,
"צ'יפס, את חייבת לי קולה" אמרתי לשלו במהירות
"אוףףף…אני יכולה לספר לכם כבר משהו?!" היא התעצבנה
"דברי חופשי" שלו אמרה
"קיצר, אתן זוכרות את ליאם?"…היא התחילה "נו.."אמרתי
"קיצר היום הוא בא עם ג'ינס כזה ארוך חולצה צמודה שמבליטה לו את השרירים ובלי איפור, הוא נראה כזה חתיך!" היא אמרה וחייכה חיוך ענק
"והוא גם ממש ממש נחמד" אמרתי וחייכתי, הם הסתכלו עלי במבט של "מאיפה את יודעת?!" ואני אומרת להם:" אתמול הוא הזמין אותי להיפגש איתו, כל מה שחשבתם עליו לא נכון בכלל!!"
"ולא חשבת לספר לנו? רעה.." דניאל אמרה, צחקנו,
"סתמי… חחח וכן הוא גם חתיך בלי איפור והלחץ שלו..דיברת איתו?" אמרתי, ידעתי שזה מה שיקרה, הייתי מרוצה מזה,
"בטח, איזה קול רגוע ונעים יש לו, אה?" דניאל אמרה, שלושתנו צחקנו:"נדלקת עליו?!" שלו אמרה וצחקה "לא!, אבל אם אני יכיר אותו יותר והוא באמת יהיה נחמד כמו שאת אומרת אז…אולי" דניאל אמרה והסמיקה, אפשר להגיד שדניאל, שלו ואני בנות מקובלות מאוד, שלשתינו היינו יפות ודי חכמות, תמיד היו אנשים סביבנו ותמיד יכולנו להתחבר עם כולם, לא פלא שהצלחתי להתחבר אפילו עם ה"באד בוי" של בית ספר, פתחתי את הלוקר, שסגרתי אותו פתאום ראיתי את רון:" אעאע" צעקתי, נבהלתי ממנו, אבל שמחתי לראות אותו, נתתי לו חיבוק ענק ואוהב, והוא החזיר לי חיבוק, אוי כמה שאני אוהבת אותו..
רגע, עם חודש יש לי יומולדת 15 ועוד שבוע וחצי לי ולרון יש את יום השנה שלנו, ובתוך זה גם יש לי ניתוחים בגלל הסרטן?! איך? ואם יהיה לי ניתוח ביומולדת?! ואם זה יצא על יום השנה שלנו?! מה יקרה אז?!
פתחתי את הלוקר, שסגרתי אותו פתאום ראיתי את רון:" אעאע" צעקתי, נבהלתי ממנו, אבל שמחתי לראות אותו, נתתי לו חיבוק ענק ואוהב, והוא החזיר לי חיבוק, אוי כמה שאני אוהבת אותו..
נכנסתי לכיתה עם רון מחזיקים ידיים והתיישבנו במקום, לקחתי דף והתיישבתי ליד ליאם, כתבתי לו על הדף:
הייייי, שמעתי שהרבה בנות התקרבו אליך היום בבוקר! אז איך זה להיות עם חברים…?
העברתי לו את הפתק והסתכלתי עליו, הוא חייך וחייכתי חזרה, ראיתי אותו קורא את הפתק והוא התחיל לרשום, הוא העביר אלי את הפתק, פתחתי אותו וראיתי:
היי מדהימה שלי, מודה לך על הכול, זה באמת הרבה יותר כיף שיש לך חברים!! מת עליך
חייכתי צחקתי קצת, כתבתי לו: נסיך שלי
הוא קרא את הפתק וככה הפסקנו לדבר, המורה הודיעה פתאום, היום הגיעו הילדים החדשים ואני רוצה להכיר לכם אותם, פתאום נכנסו שישה ילדים שלוש בנות ושלושה בנים, שתי בנות חמודות והשלישית קצת פחות ואו מי גאד! שתי בנים חתיכים ברמות! השלישי היה נראה יפה ונחמד, ואו! מאחורי יושב ילד לבד אני לא בקשר איתו, אני לא זוכרת בכלל את השם שלו, חח, זה קצת מביך אבל זה האמת, המורה התחילה להציג את הילדים:" אלה הם עלמה, נעם, תמר, אריאל, עומר ועדי" והושיבה אותם בכל מיני מקומות, היא הושיבה את עדי מאחורי לילד הילד שלא ידעתי את שמו,
עדי ועומר חייכו אלי, הסתכלתי על רון וראיתי שהוא קצת מעוצבן, הוא הסתכל עלי, וסימנתי לו עם הפה: אתה היחיד שאני אוהבת והעפתי נשיקה באוויר, הוא חייך ומסר נשיקה,
הסתכלתי על הילדים החדשים, הם היו מובכים וחייכו לאוויר, עדי ועומר כאלה חתיכים! חשבתי לעצמי חח, הסתכלתי על דניאל שהייתה מוקסמת והסתכלה על אריאל, היא לא אוהבת בנים כאלה "טו מאץ' (יותר מדי באנגלית) אלא חמודים ונראים ביישנים, וככה היה נראה אריאל, היא סובבה קצת את הראש, הסתכלה אלי, חייכה וצחקתי קצת.
~צלצול~
קמתי והלכתי לעבר הילדים החדשים:" היי, אני מאיה" הצגתי את עצמי בפניהם, הם חייכו:" נראה לנו שאת כבר יודעת את השמות שלנו" עדי אמר לי וחייך, או מי גאד איזה חיוך!!, נוצץ ומושלם! עומר גם חייך, גם לו היה חיוך מושלם, אריאל היה יותר ביישן:" רוצים שאני יעשה לכם סיור?" שאלתי וחייכתי לעבר הבנות שעמדו בהלם כזה מוזר, הן יצאו מההלם ואמרו ביחד:" בכיף" ואז נעם אמרה:" איך מתאים לי עכשיו סיור סביב בית ספר, אני רוצה להכיר חדשים חח" חייכנו, ואז פתאום שלו ודניאל באו:" תכירו, שלו ודניאל, הן החברות הכי טובות שלי" הצבעתי עליהן וחיבקתי אותן, ראיתי איך אריאל הסתכל על דניאל, והיא עליו, זה היה די מצחיק, כי הם לא שמו לב שהם מסתכלים אחד על השני.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של דניאל~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
המורה הציגה אותם, יאו איזה חתיכים, אבל הכי חתיך לפי דעתי זה היה אריאל, יאו איזה מתוק הוא!, הסתכלתי על מאיה וחייכנו אחד לשנייה, קלטתי שהוא (אריאל) מסתכל עלי, הסתכלתי עליו גם, בחנתי אותו והוא הסתכל עלי, חייכתי לעברו והוא קלט את זה וחייך חזרה, 'או מי גאד! איזה חתיך אני מתה!!' חשבתי לעצמי.
~צלצול~
ראיתי שמאיה קמה אליהם והתחילה לדבר איתם, הלכתי לשלו,
"ראית איזה חתיכים?! נראה לי התאהבתי באריאל, הוא כזה חמוד!" אמרתי לה,
"חח כן הוא חמוד, אבל איתי הרבה יותר!" היא הסתכלה עלי רצינית, צחקנו ביחד, ואז שלו אמרה:" יאללה בואי נראה מה מאיה עושה איתם"
"סבבה, יאללה בואי" אמרתי, התחלנו ללכת הסתכלנו עליהם, מאיה קפצה עלינו ואמרה שאנחנו החברות הכי טובות שלה והכול, וקלטתי שוב שאריאל הסתכל עלי, חייכתי אליו, הוא כזה מתוק!, פתאום מאיה אמרה:" טוב אתם באים לסיור?" "סבבה" כולם ענו ויצאנו…
~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של מאיה~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
התחלנו את הסיור פתאום שמעתי מישהו אומר:" תקשיבי אנחנו צריכים לדבר.." מישהו נגע לי בגב, הסתובבתי, זה היה עומר (החתיך השני),
"על מה יש לנו לדבר?" שאלתי בחשש,
"אני רוצה להכיר אותך יותר, את יודעת…" הוא אמר לי, ירדה לי אבן מהלב, צחקתי:" סבבה, אחרי הסיור נשב כולנו וכל אחד יספר על עצמו משהו, מה אתה אומר? אני אפילו יזמין עוד כמה ידידים ממש טובים שלי ואת חבר שלי.." אמרתי לו, פתאום הוא נראה קצת בהלם:" חבר שלך?!" הוא אמר בחשש.."כן, קוראים לו רון, הוא ממש נחמד אתם בטוח תתחברו טוב" אמרתי, הוא היה עדין בהלם קטן.. אבל נראה יותר טוב, כנראה שהוא לא ציפה שיהיה לי חבר… "את כל כך יפה, ברור שיהיה לך חבר" הוא מלמל…"רגע מה אמרת?" שאלתי, למרות ששמעתי, רציתי להיות בטוחה ששמעתי נכון..
"לא.. כלום.." הוא אמר בחשש,
"לא,נו, תגיד בבקשה.." אמרתי וחייכתי, "את כל כך יפה, ברור שיהיה לך חבר" הוא אמר שוב ביותר ביטחון חייכתי כך רציתי לשמוע את זה ממנו, כל כך רציתי שהוא יגיד לי את זה בפרצוף, והוא עשה את זה, והציף אותי בשמחה בכל גופי, היה ממש כיף עם הילדים החדשים, כל ההפסקות היינו כולנו ביחד ודיברנו על עצמו, זה היה כיף,ממש נהניתי, חזרתי הביתה ואמא אמרה לי שאנחנו שוב הולכים לניתוח, הלכתי לניתוח, זה קשה לעשות ניתוחים, עד עכשיו אני עשיתי איזה 5 ניתוחים, עברתי את הניתוח, פתאום נזכרתי… מחר זה יום השנה שלי ושל רון!! שנתיים ביחד!! הלכתי לחנויות וקניתי דברים וחזרתי הביתה לישון :)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של שלו~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נו מה אני עושה עם עצמי?! אני רוצה להיפרד מאיתי אבל אני לא רוצה, מה אני עושה? אנחנו הפסקנו לדבר ולהיפגש, אנחנו גם בבתי ספר שונים אז זה יותר קשה לנו, מה אני עושה? טוב, החלטתי, לקחתי את הטלפון ורשמתי לו שלוש מילים, הם היו..:
אני אוהבת אותך ♥
את האמת, שכתבתי את זה לא הרגשתי כלום, כאילו אין לנו כבר יותר אהבה, אבל בכל זאת כתבתי לו את זה, הוא החזיר לי הודעה,
גם אני אותך, יותר ממה שאת חושבת! הוא כתב
אבל.. כתבתי לו בחשש
נסיכה מה קרה? דברי איתי, שתפי..
בזמן האחרון אני מרגישה שאנחנו לא כל כך ביחד, אנחנו מדברים פעם בשבוע, נפגשים פעם בשבועיים וזה מרגיש לי ממש לא טוב, זה מרגיש שהקשר מתפרק ואם אתה לא שם לב לזה אז כדאי ש נ י פ ר ד . כתבתי לו בחשש..
אהבה שלי, אני גם מרגיש את זה, היום דווקא רציתי לשאול אותך משהו, רציתי לשאול אם תרצי שנקבע לנו יום בשבוע שניפגש ביחד? הוא החזיר
מסכימה!! ♥♥ אמרתי ועלה לי חיוך על הפנים
החלטנו שימי שישי יהיו הימים שלנו כי אז אפשר להיות יותר זמן כי לא לומדים וגם יש "חופש" יום למחרת, זה היה כזה כיף, הרגשתי ממש טוב עם עצמי, בסוף השיחה הוא כתב לי
ביי, אני אוהב אותך נסיכה שלי
אני לא יודעת למה, פשוט לא יכולתי להחזיר לו הודעה אחרי זה, לא יכולתי להחזיר לו אני אוהבת אותך וגם לא שום הודעה אחרת.. זה היה פשוט מוזר..
~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של איתי (חבר – שלו)~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
היא רוצה שניפרד? למה היא כותבת לי אבל..?, דיי, נו… רגע כתוב מקליד/ה יאווו מה היא כותבת? היא לא יכולה לכתוב מהר יותר? איזה לחץ, שוש! קיבלתי הודעה.. קראתי אותה בעיון, ופתאום חשכו עיני: ש נ י פ ר ד . היא כתבה, הייתי בלחץ, לא כל כך הרגשתי שאנחנו מתרחקים, אבל הייתי חייב לגרום לה לשנות את דעתה, באמת שאני אוהב אותה בכל ליבי, היא הראשונה שאני באמת חושב שאני אמיתי אוהב! ולא רק סטוץ (סתם), אז קצת שיקרתי לה, אבל כדי לגרום לה טוב כתבתי לה: אהבה שלי, אני גם מרגיש את זה, היום דווקא רציתי לשאול אותך משהו, רציתי לשאול אם תרצי שנקבע לנו יום בשבוע שניפגש ביחד? ידעתי שככה אנחנו ניפגש יותר ויהיה לנו יותר זמן ביחד, היא כתבה מיד: מסכימה!! ♥♥ עלה לי חיוך על הפנים! כל כך שמחתי מזה שאנחנו ניפגש קבוע!!, סיימנו את השיחה וכתבתי לה: ביי, אני אוהב אותך נסיכה שלי כדי להראות לה שאני באמת אוהב אותה, אני יודע שזה יכול להיות סתם הרגשה אבל אחרי זה היא לא ענתה לי, היא לא כתבה חזרה אני אוהבת אותך, זה היה מוזר, זה הרגיש כאילו היא לא אוהבת חזרה, נפגעתי..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של מאיה~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כבר שבע בערב, היום זה יום השנה שלי ושל רון!! הוא אמר לי שאני יבוא לבית שלו בשעה תשע, אז מהר נכנסתי להתקלח, עשיתי מקלחת טובה, התאפרתי, התלבשתי בשמלת מיני יפה (קישור, רק שזה היה לבן וורוד בהיר) ושמתי נעלי עקב, לא גבוהות מדי, השעה הייתה כבר שמונה וחצי, אז יצאתי אל רון, הוא גר משהו כשלוש רחובות ממני, יצאתי לדרך, דפקתי ואז ראיתי את אמא של רון:
"שלום גברת רוז, אני יכולה לעלות לרון?" שאלתי בכבוד, "כן, בטח" היא אמרה נכנסתי ועליתי לחדרו של רון, ראיתי שיש אור בחדר, אז הרשתי לעצמי לפתוח את הדלת, פתחתי והייתי בהלם מוחלט! לא האמנתי למראה עיני..! ראיתי אותו שם, יושב, אבל לא לבד, אלה עם מישהי, לא זיהיתי מי זאת, והם לא ישבו ודיברנו, אלא התנשקו..'הוא בגד בי, הוא בוגד בי עכשיו, ביום השנה שלנו..' פתאום הם הפסיקו ורון קלט אותי, הדמעות עלו, התחלתי לבכות ופתאום הילדה סובבה את ראשה, לא האמנתי… זאת הייתה דניאל, הייתי בהלם מוחלט, התחלתי לרוץ בלי לחשוב מה אני בכלל עושה, הם התחילו לרוץ אחרי ולצחוק לי:"מאיה, תחכי דקה!" לא רציתי, רציתי להרביץ לו, לרון, ה"חבר שלי" שרק ניצל אותי כל הזמן הזה, פתאום ראיתי עוגה, שכתוב עליה "אני אוהב אותך מאיה♥" ראיתי אותה נעצרתי ליד העוגה,רון הגיע אלי, רון:"אני אוהב אותך", אני:" אבל אני לא אוהבת אותך, תעזוב אותי, הרסת לי את החיים!" אמרתי, לקחתי את הסכין ואז התחלתי להרוס את העוגה הרסתי אותה לגמרי, הורדתי את הסכין על השולחן והעפתי לו בוקס חזק, ראיתי שנפתחה לו השפה אבל לא היה אכפת לי, פשוט רצתי משם, ראיתי שדניאל כבר לא רצה אחרי, רצתי לבית הספר, יש לו שער מאחור שאנחנו מכירים, ככה אנחנו יכולים להבריז ולצאת למקום כלשהו, נכנסתי, נזכרתי בכל השיחות שלי עם רון, פתאום ראיתי על איזה עץ סימן מטיפקס:" מאיה ורון לנצח♥" נזכרתי מתי כתבנו אותו, שנה שע