סיפור רובסטן (:

היי זאת הפעם הראשונה שאני כותבת סיפור מקווה שתאהבו ותתנו הערות ((:

פרק 1:
"הבא בתור!" צעקה האשה מחדר האודישנים.
נכנסתי לשם.
"שם בבקשה"
"קריסטן סטיוארט"
"אוקיי תראי לנו מה את יודעת" היא קמה אליי והביאה לי טקסט.
התחלתי לקרוא אותו ולהציג אותו בצורה הכי יפה שיכולתי.
"אוקיי תחכי בחוץ"
מי שבחנה הייתה הסופרת ולידה הבמאי המפיק והתסריטאי.
חיכיתי בחוץ.
"היי גם את נבחנת לאודישנים?" אמר בחור גבוהה ושרירי.
"כן"
"אוקיי"
"רגע.."
"מה?"
"אני מכירה אותך אתה שחקת בהארי פוטר"
"כן חח" הוא אמר וצחק במבוכה.
"נראלי אתה צריך להכנס"
הוא נכנס לבפנים וניק התקשר אליי.
"הלו מאמי"
"היי ניק"
"איפה את?"
"באודישנים"
"אבל כמה זמן?! את מארבע שם וכבר שמונה"
"אני צריכה לחכות"
"את בוגדת בי נכון"
"לא.. טוב יש פה אנשים ניק ,ביי" סגרתי את הטלפון מבלי לחכות לתשובה…
"נו מה אמרו לך" שאלתי את אותו בחור ששחק בהארי פוטר.
"אני צריך לחכות"
"קריסטן סטיוארט לבפנים" צעקה שוב פעם הסופרת סטפני.
"אוקיי בפה אחד קבענו שאת התקבלת לתפקיד בלה"
יצאתי משם כל כך שמחה.
"נו?"
"התקבלתי"
"מזל טוב"
"אני יחכה לך שתגיד לי מה אתך"
"את לא חייבת"
"אני לא חייבת אבל אני רוצה"
הוא נכנס וסטפני הודיעה גם לו שהוא התקבל.
"התקבלתי"
"יש"
"את שמחה?"
"כן ברור ממש הערצתי אותך בהארי פוטר"
"אוי איזה טמבל אני.. לא הצגתי את עצמי אני רוברט פטינסון"
"כן אני יודעת.. אני קריסטן סטיוארט נעים להכיר" אמרתי בחיוך.
"טוב.. אז שאני ילווה אותך ממש חשוך בחוץ" הוא אמר ממש הרגשתי איתו חיבור משהו שלא קרה לי מעולם!
"אתה לא חייב"
"אני לא חייב אבל אני רוצה" הוא החזיר לי.
"אז.. יש לך חברה?"
"לא ולך?"
"כן.. קוראים לו ניק" כשאמרתי את זה זה היה בעצב ובקול שקורא לעזרה. רוברט מייד הבין שמשהו לא בסדר.