סיפור קצר עלי ועל זאין

בכיתי רק רציתי ללכת מישם רצתי ונפלתי ירד לי דם אבל לא היה לי איכפת רק רציתי ללכת הביתה לישון ולקוות שאני לא יקום נתקעתי במישהו ביקשתי סליחה והמשכתי ללכת בוכה מישהו תפס בידי לא הכרתי את האיש הזה הוא היה גבוהה שער שחור וגלח בצדדים
"מה קרה לך למה את בוכה"
"תעזוב אותי אתה לא תבין כל הבנים אותו דבר"
"אני לא כמו כל הבנים באמת אני יכול לעזור לך את רוצה שאני יקח אותך לבית שלך"
"כן תודה"
הלכנו ביחד לאוטו שלו ואחרי כמה דקות הגענו לבית שלי ניכנסנו שנינו לבית שני ישבתי על הספה בוכה והוא ניקה לי את הדם וחיבק אותי הלכתי להיתקלח וניקיתי מעלי את כל מה שקרה הוא חיכה לי למטה
"עכשיו שאת בסדר את רוצה לספר לי מה קרה לך" הוא שאל בקול רך ונעים
"אוקי היה לי חבר שממש אהבתי אותו ורציתי להיות איתו כל הזמן אז הלכתי אליו וראיתי שהוא היה עם משהי אחרת הוא שבר לי את הלב כמו שכל הבנים עשו לי"
"אני מכיר את ההרגשה זה קרה גם לי עם החברה של ודרך אגב אני זאין אך קוראים לך?"
"אני תהל אבל תיקרא לי תי תגיד אני יכולה לבקש מימך משהו?"
"אוקי אין לי במילא מה לעשות השבוע"
אתה יכול בבקשה והישאר איתי עד שאני ירדם"
"ברור אין בעיה רוצה שניראה סרט"
"אוקי"
ראינו סרט ונירדמתי
נקודת מבט זאין
היא נירדמה עלי היא היתה כל כך יפה הרמתי אותה למיתה שלה וביגלל שהיה מאוחר נישארתי לישון שם היא ישנה בחדר שלה ואני ישנתי על הספה
נקודת מבט תהל
הוא ממש עזר לי אתמול אני לא יעיר אותו אני יכין לנו ארוחת בוקר אחרי שגמרתי אז הערתי אותו הוא אכל ואז שברתי את השתיקה
"אני ממש מיצטערת שנשארתה לישון כאן"
"זה בסדר"
אחר כך ראינו שוב סרט ושהסרט ניגמר ישבנו שנינו בחוץ מיסתכלים אחד לשני בעניים ובסוף היתנשקנו נישיקה רכה וחמימה התנטקנו מביטים אחד בעניים של השני שמחים ומאושרים למרות שאנחנו בקושי מכירים אבל אנחנו מאוהבים וזה מספיק