סיפור ערסים-לפעמים פשוט צריך לדעת לוותר פרק 1

-נקודת המבט של אלין-
"מוכן"?שאלתי את נדב והוא הנהנן
"היכון,הכן,צא"אמרנו ביחד והתחלנו לחתור .שחיתי הכי מהר שיכלתי והתנגשתי במישהו יצאתי מהמים מנגבת את העיניים ופשוט עומדת בשוק
"פאר?!" שאלתי די בטוחה שאני מדמיינת
"אלין!"היא אמרה וחיבקה אותי והחזרתי חיבוק וכמעט חנקתי אותה מרוב אושר
"אמרתי לך שאני יותר מהיר ממך "אחי נדב בא אליי והתנתקנו מהחיבוק
"רגע זה לא נחשב ,תראה את מי פה"אמרתי לא מפסיקה לחייך
"מי זאת?"אמר עם הבעה לא מבינה
"זאת פאר"אמרתי מסתכלת אליה ואז אליו והוא הרים כתפיים והנהן ללא
"נו ,היא הייתה שכנה שלנו לפני שעברנו ואתה ואח שלה הייתם החברים הכי טובים ואני והיא כמו אחיות "אמרתי נזכרת בזה
"אה יואו פאר לא ראינו אותך ואת מאור שנים ,מה אתם עושים פה?" נדב אמר
"אנחנו עברנו לפה"היא אמרה מחייכת ומחבקת אותי מצד
"מה ,אין מצב "צרחתי וחיבקתי אותה עוד פעם והיא צחקה .
יצאנו מהבריכה רצים לכיסאות שלי ושל נדב
"ואי אני מתה להכיר לך את העיר ולהכיר לך את כל החברות שלי פה "אמרתי ,אני כל כך שמחה שהיא פה .
"איפה מאור?"נדב שאל מסתכל לכל הכיוונים מחפש אותו
"אני חושבת שהוא בקיוסק "פאר אמרה נדב הנהן והלך לקיוסק .
"אני כל שמחה שאת פה" אמרתי לוקחת מגבת ומיבשת את השיער שלי מתיישבת לידה בכיסא
"גם אני היה לנו כל כך כיף שהיינו ילדים "היא אמרה מניחה ראש על הכתף שלי
"מי היה מאמין עברו 9 שנים והוא עדיין אותו מפגר שהוא היה "נדב בא מחבק את מאור מהצוואר
"מאור"אמרתי רצה ומחבקת אותו
"אלין "הוא אמר מחבק אותי מחזרה ומרים אותי ככה שהרגליים שלי באוויר
"תראי מזה "אמר משחרר מהחיבוק ומניח אותי על הרצפה
"זה כאילו ברגע שעברת הפסקת לגבוהה"אמר וצחק מבלגן לי את השיער
"לך לעזאזל "אמרתי וצחקתי גם אני והסתובבתי עם הגב אליו
"צוחק ילדה"אמרת והתחיל לדגדג אותי .
השעה הייתה עשר בערב וסגרו את הבריכה ויצאנו לבחוץ
"רוצים לבוא לישון אצלנו?"שאלתי בחיוך את מאור ופאר
"סבבה "הם אמרו ביחד
"אנחנו רק צריכים לעבור בבית ולקחת בגדים "פאר אמרה והנהנו ,נכנסנו למכנית ונסענו לבית של פאר ומאור .
"ואי אחותי שיחקת אותה עם הבית "אמרתי בשוק הבית היה ענקי
"כן מזה זכיתם בלוטו ולא אמרתם לנו "נדב אמר והם צחקו
"זה לא שלנו זה של דודים שלנו "מאור אמר ונכנסנו לבית .
"איך היה בבריכה "קול לא מוכר נשמע מהמטבח ומישהו הסתובב והוא ח ת י ך
"אה רועי אחי מה קורה "נדב אמר וכולנו הרמנו גבה
"אתם מכירים ?"פאר ואני שאלנו
"אלין מה את שרוטה הוא לומד איתנו"נדב אמר נותן לו חיבוק גברי והרמתי כתפיים הוא לא נראה מוכר
"טוב אנחנו מארגנים בגדים ויורדים"פאר ארה והיא ומאור עלו למעלה
"הם הולכים לישון אצלנו"אמרתי כשרועי בא לשאול
"בוא גם אחי"נדב אמר רועי הנהן ועלה למעלה לארגן תיק .
עברו 10 דקות כולם ירדו עם תיקים נכנסנו לאוטו ונסענו לבית שלי ושל נדב .