סיפור ערסים זוהר ואבי פרק 23

פרק 23 זוהר ואבי
בלעתי את רוקי מרק לחשוב על זה. 
'את באה ?' נשלחה אליי עוד הודעה אבי. 
'תעני !' אחרי דקה נשלחה.
חיכיתי כמה דקות, ואז עוד פעם הודעה. 
'אם את לא עונה אני בא לבית שלך !' שלח. אם אבי אומר, אז הוא מתכוון. 
טוב… יש דברים שהוא לא מתכוון… אבל… לא חשוב ! 
התחלתי להקליד משהו, אחרי שנייה מחקתי את הכל ולא עניתי. 
'מקלידה ולא שולחת ? מזה המשחק הזה זוהר ?! אני בא !' הוא שלח והתנתק. 
לא לא לא לא לא לא !!! זה מסוכן ! 
'אל תבוא !' שלחתי לו, הוא לא ענה. 
'אבי !' 
שלחתי לו גם הודעות בווצאפ… וגם התקשרתי. אבל הדפוק ניתק לי. 
שמעתי את הדלת נפתחת. 
אני ארצח אותו !! 
מזל ששי לא פה. הוא כבר היה רוצח את אבי. 
תפסתי בקביים וניסיתי להימהר במדרגות. 
אבל במדרגה האחרונה מעדתי כי הייתה חסרה מדרגה. 
רעים !!!
ברגע האחרון הרגשתי ידיים תופסות אותי, לא נותנות לי ליפול. 
אבי הרים אותי בזהירות והושיב אותי על הספה. 
״אמרתי לך לא לבוא לפה !״ אמרתי לו עצבנית וניסיתי להירגע. 
כאילו, אלוהים, כמעט מעדתי !!! 
זה נשמע לכם ביג-דיל, אבל יכולתי לשבור את הראש !! 
״את לא עונה לי בפייסבוק, למה את מצפה שאני אענה לך ?״ הוא גיחוך והתיישב מולי בכיסא גלגלים. 
״לא, אתה סתום״ מלמלתי באנחה והנחתי את היד על מצחי. 
״אתה צריך משהו ?״ שאלתי אחרי כמה דקות של שקט. 
״אני רוצה לדבר !״ הוא ענה. 
״תפדל״ מלמלתי והתרחבתי על הספה. 
הספה שלי, הכיף שלי. 
הוא הרים את גבתו וגיחך. 
״בזמן של כמה דקות שלא היינו באותו מקום, למדת ערבית ?״ שאל בחיוך. 
״על תתלהב״ עניתי גם בחיוך.
החיוך שלו גורם לי לחייך. 
וזה מעצבן ! 
״שי ביקש מימני להתרחק מימך״ הוא אמר. 
״ומה אתה מתכוון לעשות ?״ שאלתי באנחה כבר יודעת את התשובה. 
שי ואבי החברים הכי טובים. 
אבי לא יוותר על החבר הכי טוב שלו רק בגלל בחורה.
בטח אם זאת אחות של חבר. 
״אני לא הולך להקשיב לו !״ הוא ענה.
״אז למה באת לפה ? להגיד לי את זה… שאתה מק… רגע מה ? תחזור על מה שאמרת !״ ביקשתי בשוק. 
מזה שוק, הוא לא מקשיב לשי ! 
״אני לא הולך לוותר על החברות שלנו !״ חזר על עצמו. ״אם זה לא חברות, לפחות ידידות.״ 
חייכתי. 
״בוא !״ קראתי לו ופרסמתי את ידי. 
״מה ?״ שאל לא מבין. 
״אני לא יכולה לקום אז אתה תבוא לפה !״ אמרתי לו. 
הוא גיחך והתיישב לידי. 
נתתי לו חיבוק קטן. 
איך שהמורות אומרות, צ׳ופר ;)
הוא הניח את ראשו אל כתפי, והרגשתי חיוך מתפרס אל פניו. 
התנתקתי מהחיבוק. 
״זה הזמן שלך ללכת !״ אמרתי והצבעתי לכיוון הדלת. 
״למה ?״ שאל בקיבוץ גבות. 
איזה דפוק !!! 
״שי עוד מעט בא״ אמרתי בברור מעליו. 
״לא אכפת לי !״ הוא התרחב על הספה. הספה שלי ! 
״קום ועוף מהספה שלי !״ אמרתי עצבנית .
״כפרה עלייך״ קרץ לי. גיחכתי. 
״ביי !״ נופפתי לשלום. 
אבי קם והלך לכיוון הדלת. 
הוא פתח את דלת הבית, קרץ לי ויצא. 
נראלי שמכל הערסים בעולם, לא מייצרים כזה דבר. 
עליתי בזהירות למיטה אם הקביים, מקווה שלא ליפול.
שוב. 
נשכבתי בזהירות על המיטה, מסדרת את השמיכה שתהיה נוחה. 
ונרדמתי, מלאת מחשבות. 
היום התחיל ברע, ונגמר בטוב. 
מה שלקוות, שמחר יתחיל בטוב…
ויגמר בטוב. 

התעוררתי בבוקר, קרני השמש סינוורו אותי.
״את צריכה ללכת לבית ספר !״ שי התפרץ לחדר שלי. 
״ומה אם הייתי ערומה ?״ אמרתי בעצבים. 
מי הוא שיתפרץ לחדר שלי ?!
״את אחותי, ראיתי אותך כבר כמה פעמים ערומה״ קרץ לעברי. ״למשל, כשנולדת״ 
הסתכלתי אליו בשוק והעפתי אליו את הכרית שלי. 
הוא צחקק ויצא מהחדר. 
נאנחתי וצעדתי לכיוון השירותים. 
כמובן אם הקביים. 
לזמן הקרוב, הם יהיו החברים הכי טובים שלי. 
עשיתי את אירגוני הבוקר, ולבשתי חולצת בית ספר אדומה, קפוצ׳ון שגדול אליי בצבע לבן סקיני ג׳ינס כחול כהה וואנס כחולות. 
סירקתי את שיערי ופיזרתי אותו.. 
שמתי קבוצת שיער על כתפי. הם היו גליות/חלקות, ככה כל השיער שלי. 
שמרתי קוקו בתוך התיק, כי השיער שלי די מבולגן ואני מפחדת שהוא יתפוצץ לי בשיעור… כן, קרא לי פעם. 
סידרתי מערכת, וקראתי לשי שאני מוכנה .
ירדתי לאכול את ארוחת הבוקר ולקחתי לגימה מהשוקו. 
״בטוחה שאת רוצה ללכת לבית ספר ?״ שאל שי באנחה דואגת. 
נאנחתי והנהנתי. 
״הולכים,״ מלמל ועזר לי ללכת למכונית. 
למרות שיש לי את הקביים, אבל יש לי גם את שי. 
וגם בו אפשר להיעזר ;)