סיפור על וואן דירקשן-הארי ואני פרק 5

אני מצתערת שלא כתבתי הרבה זמן:) פשוט חשבתי שיהיו עוד קוראות…. לא נורא:)
אז קצת מהפרק הקודם:
היאא צעקה ורצה לדלת ומשם למטה….. הלכתי אתה כדי לעזור לה עם המזוודות…. "מה עדן הבאת 8 מזוודות?" שאלתי אותה תוך כדי שאני מעלה את המזוודות במדרגות אל החדר שלי. "כן מה הבעיה?? מזוודה אחת שלמה!!!!!!! לחכו לי כול הפוסטרים והדברים של המושלמים!" היא אמרה בחיוך חולמני…. "את. הבאת. את . כול. הפוסטרים?!!!!!!!?!?!??!?!" צעקתי עליה, "כן, מה ניראה לך שאני אנטוש אותם לבד????" היא ענתה במבט כועס… צחקתי… הגענו לחדר הנחנו את המזוודות, והלכנו לישון….
~בבוקר~
"עדן?!?!?!" צעקתי עליה, היא לא מתעוררת זאת! נשארתי עם חיוך הזה ועוד מאת אנחנו צריכות ללכת לשדה תעופה! בטח חולמת על וואן דירמקשן האלה…… ברצינות, מה ההיא מוצאת בהם?!?!
"עדן!!!!!!!!!" התחלתי להתעצבן…
"מה?" היא פתחה את עיניה ואמרה את זה כאילו אנחנו לא מאחרות לשום מקום.
"שעה, שעה! שאני מנסה להעיר אותך!" כמובן שזה היה שקר, אבל שקר לבן…. למי אכפת?!
"את מתכוונת לקום?! אנחנו צריכות לנסוע לשדה תעופה!!" צעקתי עלייה, "כןכןכןכן, אבל למה לצעוק?!" היא שאלה "כי את לא קמה!" אמרתי\צעקתי עלייה . "כי הייתי באמצע חלום על זאיינוש!! למה הערת אותי ביכלל תזכירי לי?" היא אמרה, זרקתי עלייה כרית, היא צחקה וזרקה עלי בחזרה, וככה ניפתחה מלחמת הכריות….. באמצע המלחמה אמא שלי נכנסה לחדר ואמרה "דניאלוש ועדן, אני מציע שתתחילו להתארגן, עוד מאת אתן צריכות ללכת!" ואחרי זה היא יצא מהחדר… הסתכלתי על עדן ואמרתי לה "טוב יאללה… נתארגן?" "כן" היא ענתה לי, ואז שתקנו כמה דקות, ואז צעקנו ביחד "אני ראשונה במקלחת!!!!!!!!!!!!" ורצנו למקלחת בחדר שלי…. עדן הגיע ראשונה:( עשיתי פרצוף "עצוב" והלכתי למיטה שלי…. עדן נכנסה למקלחת, ואני חיטטתי לה במזוודות , פתחתי את המזוודה עם הפוסטרים, והסתכלתי על הפוסטר של הארי, הסתכלתי על העיניים שלו,איזה עיניים! ועל החיוך שלו, על השפתיים….. איזה שפתיים! לאלאלאלא! דניאל, את לא הופכת ליהיות דירקשנית! אמרתי לעצמי, דיי! אל תחשבי על זה! אוף…….. הוא כול כך חתיך!… דלת נפתחת קטע את מחשבותי, זאת עדן! החזרתי מהר את הפוסטר וסגרתי את המזוודה, עדן לבשה ג'ינס סקיני וחולצה של וואן דירמקשן האלה….. היא חייכה אלי, ואני קמתי, לקחתי בגדים, ונכנסתי להיתקלח…… לבשתי את זה: http://www.google.co.il/imgres?q=%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9D+%D7%A9%D7%9C+%D7%91%D7%92%D7%93%D7%99%D7%9D&hl=iw&tbm=isch&tbnid=2gK9LqFaQtmFrM:&imgrefurl=http://www.2all.co.il/Web/Sites4/converse/PAGE2.asp&docid=5Tu4WXY_W9VxiM&imgurl=http://www.2all.co.il/web/Sites4//converse/190459_(13).jpg&w=300&h=300&ei=BNugULG0II_EtAaeiYCADQ&zoom=1&iact=hc&vpx=872&vpy=245&dur=2461&hovh=225&hovw=225&tx=154&ty=153&sig=103040024744884207921&page=2&tbnh=151&tbnw=151&start=21&ndsp=30&ved=1t:429,r:10,s:20,i:160&biw=1366&bih=608
הסתרקתי, עשיתי קוקו, ויצאתי מהמקלחת… עדן אמרה לי" אמא שלך אמרה שכשאת גומרת נרד למטה והיא תסיע אותנו…
~בשדה תעופה~
"ביי אמא!" אמרתי לאמא שלי, "ביי מותק! ביי עדן" היא ענתה לי ועדן אמרה לה: "בי קארין!" (קארין זאת אמא שלי) הלכנו למטוס, ואז פגשנו את הדיילת , והיא אמרה לנו בחיוך רחב:" שלום! מי אתן?" "אני דניאל,וזאת עדן" אמרתי והצבעתי על עדן, "אוקי! כרטיסים בבקשה" הושטנו לה את הכרטיסים .. היא הסתכלה עליהם, בדקה שהם לא מזויפים, ואמרה: "אוקי, דניאל, את יושבת במושב 11, מחלקת תיירים, ועדן את מושב 42" "מה?!" צעקנו ביחד, "יש בעיה?" הדיילת שאלה, "כן," אמרתי לה "אנחנו לא אחת לייד השנייה?!" כמעט צעקתי עלייה, "אני מיצתערת, לא הייתה אפשרות…." הסתכלתי על עדן והיא הסתכלתי עליי…
ההמשך יבוא! אני מקווה……..:)