סיפור על וואן דירקשן-הארי ואני פרק 4

קצת מהפרק הקודם:
ואמרתי לה בקול הכי מפחיד שלי "אל תאשימי אותי עם מחר לואי יידרס למוות בגללך…" היא עשתה פרצוף מפוחד, ואני עמדתי להתפקע מצחוק!!!!! אבל התאפקתי….עליתי לחדר, פתחתי את הדלת… ואז ראיתי את……….
"עדן?? מה את עושה פה?? איך ניכנסת?! פרטי נמקי והביאי דוגמאות!" אמרתי ועשיתי פרצוף של מורה. היא צחקה ואז אמרה :"ובכן, מה שאני עושה פה זה באתי לוודא שאת מוכנה למחר,נכנסתי דרך החלון"היא אמרה והצביע על החלון, עשיתי פרצוף של מה?! "כן ,כן, דרך החלון, את בטח שואלת את עצמך למה, אוקי! אז אני יענה לך! הגעתי לדלת, ואז שמעתי צעקות, אז הבנתי שזה לא זמן טוב,אז ניכנסתי דרך החלון! והינה אני כאן, מחכה שתיסגרי את הפה העצום שלך כדי שלא יכנסו זבובים." וואלה חופרת העדן הזאת! חחח… אמרתי לה:" וואלה, עדן, לא השתנת, חופרת כמו תמיד!" וחייכתי:) "אני גם לא מתכוונת להשתנות" אמרה וחיבקה אותי חייכתי ואמרתי לה:"אז מה? מה עושים?" "נתחיל מזה שתסבירי לי מה עבר על החדר שלך." היא אמרה והסתכלה על החדר במבט מבוהל. "במילה אחת" אמרתי לה "נועה" אמרנו שנינו ביחד, ואז צחקנו. היא התיישבה על המיטה ואמרה "נוו דברי!" התיישבתי לידה ואמרתי לה כול מה שקרה, היא עשתה פרצוף מעוצבן ואמרה"אבל אנחנו טסות נכון??" "כן" עניתי לה וחייכתי, היא חייכה גם:) בואו נגיד ששאת השתי שעות הבאות בילינו בדיבורים על מה שנעשה בלונדון, כמה קניות נעשה ואיזה בנים חתיכים נימצא:) "מה השעה?!" עדן שאלה אותי במבט מבוהל, גם אני עשיתי מבט מבוהל והסתכלתי באיייפון שלי "עדן, צר לי להגיד לך שההורים שלך כול כך! הולכים להרוג אותך…" אמרתי לה, עדן עשתה פרצוף של מת ונפלה על המיטה.. "השעה היא 23:31 " אמרתי לה בקול עצוב…"אופסי?" היא אמרה "את יכולה להישאר לישון אצלי!" אמרתי לה וחייכתי:) "כןכןכןכןכןכןכןכןכןכן!" היא צעקה וחייכה, "שששששששש…. סתמי! אמא שלי לא יודעת שאת פה!,חכי אני אלך להגיד לה" אמרתי והלכתי… ירדתי למטה וראיתי את אמא ואבא רואים טלויזיה "אמא עדן פה והיא נישארת לישון" אמרתי לה "טוב" היא אמרה ואפילו לא שאלה איך היא ניכנסה "אבל אל תישכחי שמחר בבוקר אתן טסות! המזוודה שלה כאן??" "כן" עניתי לה התקרבתי אלייה ונתתי לה נשיקה בלחי ואז גם לאבא, ועליתי לחדר שלי. ראיתי את עדן מדברת בטלפון התיישבתי לידה ואז היא ניתקה. "מרשים לי." היא אמרה וחייכה:) "יש רק בעיה אחת" אמרה "מה??" אמרתי ועשיתי פרצוף לא מבין "המזוודות שלי לא פה…………" היא ענתה "אופסי?" שאלתי אותה, פתאום שמעתי צעקה מהחלון "עדןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!!!!!!!!!" עדן עשתה פרצוף של מה? ורצה לחלון, רצתי אחריה,, ואז אנחנו רואות את אורין, אחותה של עדן, עם כולללללל 7 המזוודות שלה….. יש לה אחות מה זה יפה! היא בת 19, שיער חלק שטני עיינים חומות, אבל היא ממש יפה! עדן חייכה "תודה!" היאא צעקה ורצה לדלת ומשם למטה….. הלכתי אתה כדי לעזור לה עם המזוודות…. "מה עדן הבאת 8 מזוודות?" שאלתי אותה תוך כדי שאני מעלה את המזוודות במדרגות אל החדר שלי. "כן מה הבעיה?? מזוודה אחת שלמה!!!!!!! לחכו לי כול הפוסטרים והדברים של המושלמים!" היא אמרה בחיוך חולמני…. "את. הבאת. את . כול. הפוסטרים?!!!!!!!?!?!??!?!" צעקתי עליה, "כן, מה ניראה לך שאני אנטוש אותם לבד????" היא ענתה במבט כועס… צחקתי… הגענו לחדר הנחנו את המזוודות, והלכנו לישון….
ההמשך יבוא!
אני מקווה….:)