סיפור על וואן דירקשן-הארי ואני פרק 3

קצת מהפרק הקודם:
כן, היא הכי אוהבת את לואי, היא היסתכלה עלי העיניים שלה היו נפוחות מבכי, יצאה מהחדר וטרקה את הדלת…. הרמתי את הטלפון ואמרתי לעדן שאחותי הקטנה חשבה שגנבתי לה את הדיסק של וואן דירקשמן האלה ושאני אחזור אליה אחר כך… היא אמרה טוב וניתקה. ירדתי למטה אמא היסתכלה עלי במבט כועס ואמרה :אל תחשבי על לטוס לאנגליה אחרי מה שאמרת לנועה!"היסתכלתי על נועה היה לה חיוך ממזרי……..
"מה?!?!?!?!?!?!?!" צעקתי, מה היא חושבת לה הנועה הזאת! אני לא אמרתי לה כלום!
"מה אמרתי??!" באמת שלא ידעתי מה אמרתי לא בסדר………….
"את אמרת לנועה שאת מקווה שהיא תמות!!" אמא אמרה לי, העייניים שלה היתרחבו והיא ניראתה עצבנית ומפחידה, ונועה גייסה את כול כישורי השחקנות שלה,ויש לה, ובכתה….. רציתי לירצוח אותה באותו רגע!
"אמא! נישבעת לך שלא אמרתי את זה! היא משקרת לך!!!!!" צעקתי
"אני לא משקרת!!" נועה צעקה בכול צרוד מבכי.
"את כן!!! אני לא אמרתי לך כלום! אל תשקרי! את תיצתערי על זה!!!!!" האמת שאמרתי לה שהיא סתומה…. אבל לא חשוב:)
אמא אמרה לי בטון כועס "דניאל! תעלי לחדר שלך, תיתקשרי לעדן ותודיעי לה שאת לא נוסעת היום!"
"אמאאאאאאאאאאאאאאאאא בקשה לא! אל תעשי לי את זה! זה היום הולדת הכי גרוע שיהיה לי בחיים!"
"אל תתבכחי ותעשי את מה שאמרתי לך!" היא צעקה עלי "אמא, אני מודה, אמרתי לה סתומה, אבל לא אמרתי שאני מקווה שהיא תמות! וגם, היית צריכה ליראות מה היא עשתה! היא ניכנסה לי לחדר צעקה עלי שגנבתי לה את הדיסק וחיטטה לי בדברים בלי רשות!" אמרתי לאמא בקול הכי רגוע שיכולתי לעשות,
"זה נכון נועה??" אמא שאלה את נועה. "ממש לא!!" נועה אנתה. "אמא ! אם את לא מאמינה לי את יכולה לשמוע את השיחה שלי אם עדן! נועה היתפרצה לחדר באמצע השיחה אז אפשר ליששמוע אותה!" אמרתי והיתגאתי על הרעיון החכם שלי. אמא היסתכלה במבט חמור על נועה, העבירה את המבט אלי, ואז אמרה
"ממש לא מעניין אותי השטויות שלכם! תיסתדרו לבד!" אבל אמא! זה אומר שאני יכולה לטוס מחר עם עדן??" שאלתי "כן" היא ענתה "אבל עם אני אגלה שאת שיקרת אני מטיסה אותך מישם מייד! הבנת?!" היא היסתכלה עלי "כן" עניתי "יופי" היא אמרה והלכה למיטבח רצתי עליה וחיבקתי אותה ואז לחשתי לה האוזן "תודה אמא" היא חייכה, נתנה לי נשיקה במצח והמשיכה להיתקדם למיטבח…. היסתובבתי, לכיוון המדרגות, כדי לעלות לחדר שלי, נועה הוציאה לי לשון, אבל לא היתיחסתי, רק אמרתי לה בקול הכי מפחיד שלי "אל תאשימי אותי עם מחר לואי יידרס למוות ביגללך…" היא עשתה פרצוף מפוחד, ואני עמדתי להיתפקע מיצחוק!!!!! אבל היתאפקתי….עליתי לחדר, פתחתי את הדלת… ואז ראיתי את……….
ההמשך יבוא!!