סיפור על וואן דירקשן-הארי ואני פרק 2

קצת מהפרק הקודם:
נועה גילגלה עייניים וחזרה לחדר שלה…….. "אזזזזזז…" שאלתי "מתי אני ועדן טסות?" "מחר"
אבא ענה לי "מחר?!!!!!!!!!!!!!!!!!!?????!?!" צעקתי "שקט!" שמעתי את נועה צועקת מהחדר שלה "טוב טוב סליחה!" צעקתי לה בחזרה "מחר?!" לחשתי לאמא ואבא "כן מחר!" אמא ענתה "למה את מחכה! רוצי לארוז!" אמא אמרה לי טוב עניתי ועליתי לחדר שלי:)

ארזתי הרבה, 7 מזוודות, כן אני אוהבת לדחוף דברים גם עם אני לא צריכה אותם………
חשבתי להתקשר לעדן ליראות עם היא ארזה כבר…… וזה מה שעשיתי!
אני:"הלו?? עדן?"
עדן:"אה??" היה לה קול ממש צרוד…
אני:"מה קרה?? למה את צרודה?"
עדן:"אה זה….. הצטננתי ואסור לי לצאת מהמיטה……" היא אמרה בקול עצוב
אני:"אז את לא באה מחר לאנגליה?!"
עדן:"מה אנגליה?! איזה אנגליה?!"
אני:"אל תומרי לי שההורים שלי לא אמרו לך שאת טסה איתי לאנגליה מחר!!!!!"
עדן:"הינה אני אומרת לך….ומאיפה צץ להם הרעיון הזה??!"
אני:"יום הולדת 17 שלי.." עניתי בקול עצוב, איך היא לא זכרה את זה??
עדן:"אה! וואלה נכון! מזל טוב!"
אני :"תודה…." ממש כעסתי על ההורים שלי! איך הם לא אמרו לה וסתם העלו לי את הציפיות??
עמדתי לרוץ ולצעוק על ההורים שלי שהם לא אמרו לעדן אבל עדן התחילה לדבר אז הייתי צריכה להישאר….
עדן:"חעחעחעחעחחע! דניאל! סתם עבדתי עליך! ניראה לך שההורים שלך לא אמרו לי?! ניראה לך שאני עוד לא ארזתי?? אני מהבוקר חושבת על זה ואורזת! חחחחחחחחח"
הרגשתי ממש הקלה…. חחחחח שחקנית טובה העדן הזאת! ואז שמעתי דפיקה בדלת, אמרתי לעדן שמישהו דופק בדלת ושתישאר שנייה על הקו. פתחתי את הדלת ואז נועה ניכנסה לחדר בכעס כול השיער שלה פרועה והעיינים שלה אדומות, דחפה אותי הצידה והתחילה לחפש משהו בחדר…….."אני יכולה לעזור לך במשהו?!" אמרתי לה מעוצבנת, מה היא חושבת לעצמה שהיא ניכנסת לי ככה לחדר ומחטטת לי בדברים "כן את יכולה" היא אמרה, ואז היסתובבה אלי היא ניראתה רע, והמשיכה בצעקה:"איפה הדיסק שלי!!!!!!!!!!!!!!!" עניתי לה:"מה את רוצה מימני מאיפה אני יודעת? מה אין לי חיים וכול מה שאני עושה זה גונבת לאחותי הקטנה והסתומה דיסקים של להקות סתומות??" ואז היא ענתה לי:"אולי! אולי את אוהבת אותם בסתר!" "עלית עלי!" אמרתי לה בקול לגלגני "ואל תדאגי לואי לא יברח לך לשום מקום!"
כן, היא הכי אוהבת את לואי, היא היסתכלה עלי העיניים שלה היו נפוחות מבכי, יצאה מהחדר וטרקה את הדלת…. הרמתי את הטלפון ואמרתי לעדן שאחותי הקטנה חשבה שגנבתי לה את הדיסק של וואן דירקשמן האלה ושאני אחזור אליה אחר כך… היא אמרה טוב וניתקה. ירדתי למטה אמא היסתכלה עלי במבט כועס ואמרה :אל תחשבי על לטוס לאנגליה אחרי מה שאמרת לנועה!"היסתכלתי על נועה היה לה חיוך ממזרי……..

ההמשך יבוא!