רוצה להיות סינדרלה פרק 7

סגרתי את דלת חדרי מנסה לחזיר את קצב נשמתי. החדר היה ריק, שמחתי ששותפי לחדר היו בפעילויות חובה אחרי הלימודים בבית הספר של בית היתומים.
נשכבתי על המיטה שאני מנסה לעכל את כל מה שעבר עלי היום. עיניי נעצמו אט אט, נרדמתי.
"לולי, לולי" שמעתי קול קורא לי. פקחתי את עייני "אנג'לה" מצמצתי.
"קומי את צריכה ללכת לעבודה" התרוממתי בבהלה, בחוץ היה לקראת ערב. "אני מאחרת" צעקתי שאני לובשת מעיל ורצה לכיוון הבית של סנדי.
נעמדתי מול שערי כסף גדולים מעוטרים בפסלי מלאכים, בפתח היו משרתים שתפקידם היה לפתוח לכל המבקרים את הדלתות. "ערב טוב דלתון" אמרתי במהרה שאני נכנסת לבניין נמוך קומה קירותיו צבועים באפור, היה זה חדר מטבח ובו המשרתות של הבית ואני אחת מהם לבשתי את השמלה הבלויה שלי וסינר העבודה והתחלתי לשטוף את הרמת הכלים שחיכו לי.
"איפה היית?" שאלה אותי אחראית המטבח וכעס על פניה.
"סליחה" מלמלתי הרמתי שרוולים והתחלתי לנקות. בעודי מנקה אני שמה לב שהכלים המפוארים הוצאו. "יש אורחים" שאלתי את עצמי שלפתע הרגשתי חבטה בגב "לולי" סנדי אמרה שהיא מחבקת אותי מאחור. "סנדי" אמרתי מסדירה את פעימות לבי. את רוצה לעשות לי התקף"
"את לא תאמני מי פה" אמרה כמתעלמת מתגובתי ועיינה נראות מנצנצות מהתרגשות.
"מי?" שאלתי מסוקרנת.
"נו תנחשי.." אמרה כמנסה למתוח
סדני לבשה שמלה כחולה יפה בעייני אחת שהייתי יוצאת איתה למרכז הקניות אך היא שמלת העבודה שלה וסינר לבן כרוך על מותניה .
"גברת ארמנת' נשמע קול מבעד לדלת. "אני עורך נשף ליום הולדתי ה18 והייתי רוצה להזמין אותך ואת בנותייך…"
"הנסיך" צעקתי בהתלהבות מזהה מיד את קולו והרגשתי את זרם דמי עולה לי ללחיים. "ששש.." סנדי אמרה חוסמת את פי בידה
"בואי" היא לחשה מסמנת לי בידה, הזדחלנו לכיוון הדלת בכדי לראות את הנסיך. הוא התיישב לפנים ה"גבירה הקרה" הוא לבש בגדים לבנים עם עיטורים בזהב לידו עמדו שני אנשים בחליפות כחולות כנראה שומרים. פתחתי את הדלת בכדי לראות טוב יותר ופני הביעו הפתעה.
"מה הוא עושה פה?" שאלתי את סדני כשאני מביטה באביר השחור.
"שמעת, שמעת הוא הזמין אותנו לנשף" אמרה סדני בהתלהבות עיוורת. חייכתי ושנינו מחזיקות ידיים קופצות מאושר.
"הגבירה הקרה" דיברה עם הנסיך שהיא לא מפסיקה לחייך בחזה מנופח מאגו שהנסיך הזמין אותה באופן אישי.
שתי כפות ידיה של "הגבירה הקרב" נקשו פעמים סימן המוסר להגשת התה.
ומשלא נשמע מהנה. "העלמה ארמנת' " קראה בקול מאופק. היא רצתה שסדני תגיש את התה בכדי להזכיר לה את מעמדה.
"מה אני עושה?" אמרה סנדי מביטה בשמלתה המלוכלכת עיינה הביעו צער ופאניקה. המחשבה הזאת שסנדי תלך לשם מושפלת גרמה לי לקחת את המגש וללכת לשם במקומה. אני גם ככה "ילדת מלגה" לא יכול להיות יותר גרוע מזה.
נעמדתי שם.
'הגבירה הקרה' הביטה בי במבט חסר סבלנות ובעניים מלגלגות ואחר חיוך די מסופקת מהרעיון שבת של בין העשרים לשעבר משרתת אותה.
שתי אחיותיה החורגות של סידני הלבושות בשמלות פאר נדמה היה שהיו ארוכות לאירוע צחקקו שהם מביטים בי.
הנסיך הסתכל עלי חסר הבעה ואולי רחמים על פניו וחייך חיוך מאולץ.
האביר השחור התיישר שכאילו מחליט שסוף סוף משהו מעניין קורה פה ומביט בי בפליאה.
הרכנתי את ראשי ממבוכה "חבל שלא החלפתי שמלה" אמרתי לעצמי.