רוצה להיות סינדרלה פרק 5

"אין לי כוח" אמרתי שאני יוצאת מחדר האוכל בעצבנות ולפתע הרגשתי שאני נתקלת במשהו "אחח, זה כאב תראה לאן את הולך אמרתי מוציאה את כעסי "אין זה מנומס לעמוד ככה בפתח ו…., השתתקתי שנוכחתי לגלות את "האביר השחור" עומד מולי ונועץ בי מבט חודר פעימות לבי עלו ולרגע שכחתי איך לנשום…
"סליחה סליחה" אמרתי בכל תחנונים שעיניי מתחמקות מעייניו.
האביר השחור עמד ולא אמר דבר.
"אהה הה" אמרתי לעצמי כל כך הסתבכתי וזה שהוא לא אומר כלום רק מלחיץ אותי עוד יותר.. רצתי לבכות .
"אז אני ילך" חייכתי במבוכה נסתי לברוח.
" תראו תראו מה יש לנו כאן" אמר אחד מהחברה הסתומים שלו, "ילדת המלגה" הוסיף האידיוט השני עם השער האדום.
"זוזי את חוסמת את הדרך" קפאתי למשמע קולו של האביר השחור ולפני שהספקתי לזוז נשמע צלצול לסוף הפסקה. " אוי שיט" אמרתי מסתובבת לכיוון עמדת האוכל שכבר דלתות חלון הגשה נסגרו התחלתי להזיע ותחושת מחנק עברה בי מתוך הבנת המצב בו אני נמצאת.
צקצוק לשונו של שער האדום נשמע מחריד "בגללך אדגר לא יאכל צהריים" קחי אחריות!" אמר במבט רצני. הרגשתי סחרחורת "קחי אחריות… קחי אחריות" המלים המשיכו להדהד בראשי סובבתי את ראשי וראיתי את האביר השחור, משרתו ושלושה בריונים מבטים בי במבט רציני ומאשים שפרשתי אותו למבט של טורף במביט בטרפו.
" יש לך 10 דקות מעכשיו" אמר האביר השחור מבלי להוסיף. קולו הקצר והחד גרם לכל גופי לפעול מבלי לחשוב מצאתי את עצמי רצה לכל הכוונים.
"10 דקות למה?!? שאלתי את עצמי בפניקה. "תרגעי "אמר הקול השני בראשי "מה זה כבר יכול להיות.. "אני לא יודעת!!" "בגללך אדגר לא יאכל צהריים" קחי אחריות!" מילותיו שוב הדהדו בראשי "אהה אוכל!! כמובן, אוכל אני צריכה לחפש משהו לאכול. עייני הפכו למסך רנטגן סורקות אחר אוכל שיציל את חיי.
איך זה יכול להיות למה זה קורה לי? מה אני עושה? דמעות זולגות מעייני
"כמובן" אמרתי באושר נזכרת במכונת האוכל שקונים אוכל חם בלחיצת כפתור הדומה למכונת שתייה, רצתי לשם בחיוך ובדילוגים שאני נעמדת סוף סוף מול המכונה מתנשפת ומנשקת אותה להכרת הטוב, מנגבת את הדמעות ואז שוב אותה תחושת מחנק שהבנתי שאין לי כסף. נחתתי על הרצפה עובדת עצות.
"אאה!!" אמרתי לעצמי כמוצאת פתרון כל מה שאני צריכה זה להרוג אותו לפני שהוא יהרוג אותי גיחכתי לי בצחוק רשעי מאויש ופתאום תמונה של עיניו החודרות עלו וצמרמורת עברה בגופי נעמדתי "סוכם!" אמרתי בהחלטיות אני ההרוג את עצמי לפני שהוא יהרוג אותי פשוט מאוד כל מה שאני צריכה זה לקפוץ מהחלון הבטתי מהחלון יכולתי לראות גינה יפיפייה מתפרשת על שטח נרחב עצים ירוקים שחי תותים ופרחים צבעונים יכולתי לראות מזרקה מפוארת עם פסל של בתולות ים, נשמתי את האווירה לפחות זה הדבר האחרון שאראה. התחלתי להעריך את המטרים עד למטה ואם זה מספיק בשביל להיפגש עם הורי " אוקי אמרתי, אימא אבא הנה אני באה" .נעצרתי מסמיקה "הנסיך אני אוהבת אותך" צעקתי בהתלהבות
לפתע הרגשתי שמישהו אוחז בידי ומושך אותי אליו מצמיד אותי לגופו יכולתי להרגיש את חום גופו וקצב פעימות ליבו, אחיזתו הייתה חזקה כלא מרשה לי לשחרר "הנסיך?" אמרתי נשאבת לסיטואציה הוא צמיד אותי אליו יותר. נשימתי נעצרה הרגשתי את חום גופי עולה, גופו היה חסון, היה לו ריח מהפנט שגרם לי לראשי להסתחרר.
"אל תמותי לי, טיפשה" נשמע לחישה לאוזני.
הרגשתי שאני נשאבת לתוך קולו העמוק והחושני שמיד גרם לי להסמיק. הוא החל לנתק אותי מאחיזתו בעדינות.
" אוהה, האביר השחור" חסמתי את פי כשפלטתי את הכינוי האסור.