רוצה להיות סינדרלה פרק 14.א – "האביר השחור נגד דרן"

"תנו להציג. זה דרן הוא הולך להיות הבן זוג שלי לנשף" הצבעתי לכיוון דרן. "וזה האביר השחור, חבר. ח-ב-ר של הנסיך" אמרתי מצביעה לכיוון האביר.
"עכשיו תסתדרו בניכם" אמרתי הולכת לכיוון ערמת העצים שיגמרו כפחם בסוף הערב. "ותשלחו את הרשמיות, בסדר" הוספתי ברכות. משאירה להם את הזמן להכיר.
האביר ודרן הביטו בלוליטה שהתרחקה ואחר אחד בשני והאווירה הסמכותית מיד הפכה לעוינת.
דרן הביט באביר. " הוד מעלתך" אמר ובקולו מעט ציניות.
"מספיק דרן" אמר האביר בתוקפנות. כנראה ששנא שכינה אותו כך.
דרן הביט בפניו הרציניות של האביר ואחר צחק מעט. "האביר השחור?" צחוקו התחזק. "בהחלט מתאים לך, עם הבעה הרצינית שאתה נושא איתך לכול מקום". גיחך דרן והניח את ידו על הכתף של האביר כאות חיבה. האביר מיד השליח את ידו של דרן מימנו..
"בן זוג לנשף?" שאל וכעסו גבר.
"למה יש בעיה?" אמר דרן "יתום שכמוני לא מוזמן לנשף של העשירים?" הוסיף דרן, שכעסו של האביר רק דרבן אותו להמשיך ולהתגרות בו.
"לולי היא עלמה מאוד יפה והיא כבר בגיל הנכון, את יודע, היא כבר לא ילדה קטנה ותמימה" אמר דרן בקריצה.
האביר לא ראה בזה משהו מצחיק, הבעתו הייתה נראית עצבנית במיוחד כאילו שהגן על משהו יקר ערך, אוחז ולא עוזב. לא יעזוב לעולם. עיניו הכחולות ננעצו בדרן שחייך ללא הפסקה.
מבטו של דרן הרצין והפעם הסתכל על האביר כגבר. דרן היה צריך להילחם על מקומו. "אתה יודע שאני עוזב את האי" אמר דרן בשקט. "אני אקח את לולי איתי" היה חדור מטרה.
האביר הרגיש שכל גופו בוער בעצבים. הוא רצה להגיב, להשתיק אותו, לומר לו את מה שהוא חושב ושלא יעז, אך הוא רק דחף את דרן שנתקל בסולם מאחוריו. הוא אבד מעט את שיווי משקלו. "זה היה קרוב" אמר דרן מתייצב. "זה הכי טוב שלך" שוב התגרה בו.
"אתה לא רוצה להפחיד את הנסיכה" הוסיף ושניהם הביטו בלוליטה שישבה ליד ערמת העצים, נראתה שקועה בעולמה, מתעלמת לחלוטין מהנוכחות שלהם.
"אתה יודע על הבטחה, אתה היחיד שיודע על הבטחה, חשבתי שאת אחי , אתה אמור לתמוך בי". אמר בקול שנוק ונבגד.
"אח" צחק דרן.
"אנחנו מזמן לא אחים" ידיו עשו תנועת ביטול.
"אתה אחי" התעקש האביר.
ציוץ הציפורים שהוסיף לשלוות הבוקר הפך למטרד. השמש החמה שגרמה להכל לזוז בעצלות מענגת, גרמה לזמן להפוך לנצח.
כל אחד מהם עמד זקוף, מקרין את נוכחותו העוינת כמו קרב חיות- כאשר כמה זכרים מחזרים אחר נקבה אחת. החזק זוכה. זה היה ברור לשניהם.
"מאז שאבא זרק אותי ואת איימי מארמון, אנחנו הפסקנו להיות אחים, אני לא רוצה קשר אליכם, ברגע שעזוב את האיי רגלי לא תדרוך על האיי הארור הזה" אמר דרן וקולו הכעוס העיד שנזכר בתקופה הקשה בחייו.
"מי היה מאמין שגם ה'נסיכה' תיזרק מהאחוזה שלה וכל החלומות להיות נסיכה ולהינשא לנסיך התנפצו בשנייה לנגד עיניה. טוב שהיא אבדה את זיכרונה זה יקל עליה" דרן הפנה שוב את מבטו אל לוליטה וחיוך רך על פניו.
"תראה אותה, אדגר, היא מאושרת בחיים הפשוטים שלה, הנח לה".
"הבטחתי". אמר האביר בלחש מביט בה גם "אני לא אחזור בהבטחתי".
"הפכתה לגבר" דרן טפח בחזהו. "למה לא תומר לה שאתה אוהב אותה?" זרק.
עיניו של דרן נפערו למראה פניו המסמיקות של האביר. האביר החל למלמל משהו אך שום משפט לא יצא ברור.
דרן הביט באדגר שהיה גבוה מאוד, הוא אפילו הקף אותו בכמה סנטימטרים, גופו היה חסון במיוחד, ההפך ממה שהיה קטן, הוא זכר אותו קטן חלש ופגיע. הוא היה חסר ביטחון, ביישן במיוחד, לא הוציא מילה, הוא איבד אמון באנשים, נשים רדפו וניצלו אותו בשל מעמדו וכספו. דרן לימד אותו ליהנות, להיפתח ולבנות ביטחון עצמי. דרן והנסיכה היו היחידים, יום אחד הגיעה הנסיכה לביקור ולאחר מאמצים מצידה הם התחברו ובילו שעות יחד, היה להם קשר שעורר קינאה את הסובבים.
דרן התפרק בנוסטלגיה ולאחר שהביט במבטו הנואש של האביר. "אתה לא אדם של דיבורים" צחק דרן." אתה אדם של מעשים, למה שלא תעשה משהו שיגרום לקשר שלכם להתקדם?"
"אתה חושב שאני צריך עזרה ממך" התגונן האביר.
"לפי מה שאני רואה, אני לא חושב שמשהו מתקדם או יתקדם" דרן נאנח.
"מה את חושב שאני צריך לעשות?" שאל האביר מנסה להתגבר על מבוכתו.
"למה שלא תנשק אותה" הציעה דרן בקול מתגרה. "בנות אוהבת רומנטיקה, אני בטוח שהיא תיפול לזרועתך. הקשב לי, עצה מאח". הוסיף בכדי לדרבן אותו לפעול, על אף שידע שלא יעשה כך, אדגר אף פעם לא התקרב לנשים, התרחק מהם כמו מאש, תמיד התנפלו ונגעו בו ללא רשותו בכדי להגיע למעלה. רודפות בצע, חשב.
"שטויות" אמר האביר והלך משם בעצבים מעצה חסרת התועלת לכיוון לוליטה.
"דרן, כנראה שאתה תצטרך לפעול מהר לפני שהנסיכה תיחטף על ידי הנסיך" אמר בחיוך חמים של אח גדול, אך עם זאת נחוש בדעתו כמחזר לאישה שאהב שנים רבות בסתר ליבו.