פרינססה – חלק 1

בחיים יש רשימה.
אסור לך לדבר בקול רם.
אסור לך להתחצף.
אסור לך להתפרע.
אסור לך לצחוק בקול רם.
אסור לך לשבת בצורה הזאת.
אסור לך לשחות בנהר.
אסור, אסור, אסור!
נמאס לי מהמילה הזאת, "אסור".
כבר אי אפשר להנות מהחיים?
"הנסיכה קלואי, הגיע הזמן לקום לארוחת בוקר." אמר המשרת והסיט את הווילון מהחלון. קמתי באיטיות, התמתחתי והלכתי לעבר השירותים. אחר כך התקדמתי אל חדר האוכל, בלי רצון, לבושה בשמלה ענקית בצבע טורקיז, השיער אסוף עם גומייה ירוקה. "בוקר טוב." אמרה אחותי מילאן. ארוחת הבוקר הוגשה- קוראסוני שוקולד ומיץ תפוזים. "איך ישנת אתמול בלילה?" שאלה מילאן. עניתי: "ממתי אכפת לך?" "קלואי!" העירה אמא. אמרתי: "מצטערת." כשסיימנו לאכול, החלטתי להסתובב קצת בארמון… ואז החלקתי על שלולית מים. "קלואי!" קראה המנקה. היא עזרה לי לקום וניגבה מהר את השלולית… ריח של ים התפשט בחדר, הסתכלתי סביב. היה פתח ברצפה. בגלל שאני ממש רזה, אני יצליח להידחק בין הפתח- הוא מספיק גדול. הלכתי לחדר, ולקחתי את השמלה שלי עם הנצנצים. היא הייתה בצבע סגול שזיף. הנחתי את השמלה על המיטה הענקית שלי והתחלתי למשוך את הנצנצים המודבקים על השמלה. אחר כך הוצאתי נצנצים מהנעליים, הורדתי את הגומייה מהשיער והתלבשתי. הלכתי בשקט בשקט אל הפתח, זחלתי החוצה, דרכתי בשלוליות של מי מלח… והצלחתי! אני יצאתי מהארמון.
"תעביר אליי, ג'קי נו!" צעקו כמה ילדים קטנים. הסתכלתי סביב… היו נערים ונערות שרצו סביב, ילדים קטנים שיחקו בכדור ובקלאס. "איי!" צעקתי. מצאתי את עצמי על הרצפה. "אוי, אני ממש מצטערת!" אמרה מישהי. אמרתי: "זה בסדר.." "אני לא חושבת שאת מכאן, את חדשה בממלכה?" היא שאלה. אמרתי: "אה…. כן." היא חייכה. היא שאלה: "איך קוראים לך?" עניתי: "ק…נינה." היא אמרה: "היי נינה. אני לוסי. בואי תצטרפי אלינו." חייכתי והלכתי עם לוסי. עמדנו ממול חבורה- שלוש בנים ועוד שתי בנות. "חבר'ה, תכירו, זאת נינה, היא חדשה. נינה, זאת בלום, זאת שרה, זה בן, זה לואיס וזה רון." אמרתי: "היי.." "שלום לך." אמרה בלום. אמרתי: "שלום." "בדיוק היינו באמצע מחניים, את רוצה להצטרף?" שאל רון. הנהנתי. התחלנו לשחק, אני ובן רצנו אל הכדור, שתינו קפצנו כדי לתפוס אותו, אבל התנגשנו אחד בשנייה. אני עמדתי ליפול, והוא תפס אותי. "אני לא מאמין שהכדור פספס אתכם!" אמר רון בפה פעור. בלום אמרה: "רומיאו, יוליה, שמרו את זה לבמה. בואו נמשיך לשחק." השעון הגדול צלצל. "אוי, זה כבר צהריים? המלכה סוף סוף הזמינה אותנו לנשף. אני צריכה לשים את השמלה היפה שלי! נינה, גם את הולכת?" שאלה לוסי. אמרתי: "לא.. הוזמנו אבל אני לא מעוניינת בפאר יתר. אז… נתראה מחר, אני הולכת לאכול." נכנסתי חזרה לארמון, התגנבתי אל החדר, ואל המקלחת. "קלואי, תמהרי. מחכים רק לך." אמרה העוזרת. אז… מיהרתי. התלבשתי מהר בשמלה הצהובה שלי, הסתרקתי והלכתי לחדר האוכל. "קליאופטרה נינה מרגריטה דליאנה, חיכינו לך במשך שעה!" נזפה בי אמא. "אין צורך להשתמש בשם המלא שלי, ולא חיכיתם לי שעה, חיכיתם רק עשר דקות." "הנשף עוד מעט מתחיל, אל תשכחו ללבוש את השמלות היפות שלכן… מילאן, תלבשי את שמלת התכלת היפה שלך, וקליאו, תלבשי את השמלה הוורודה שלך עם הנצנצים." אמר אבא. אמרתי: "אבל אבא… אני רוצה ללבוש שמלה אחרת." "תלבשי מה שתרצי רק היום." אמר אבא. חייכתי.
-בחדרי-
הוצאתי שמלת תחרה לבנה, עם כפפות תחרה- אבל לא כפפות רגילות, הכפפות המגניבות האלה שלובשים אבל הן לא מכסות את האצבעות בצבע לבן. שמתי כתר לבן נוצץ, ותפרתי לשמלה פרח לבן. הגנבתי מהחדר של אחותי את הנעליים הלבנות שלה לריקוד. התיישבתי מול המראה, והתחלתי לסרק את השיער. "את נראית יפה." אמרה מילאן. שאלתי אותה: "אז עכשיו את מתעניינת בי?" מילאן מעולם לא התנהגה אליי כמו אחות… למרות שיש לנו קשר דם. "קליאו, אל תצחיקי אותי. אני תמיד מתעניינת בך. את יפה מאוד. את חכמה. תראי איזה עיניים יפות יש לך, כחולות כמו השמיים, ותראי את השיער השחור החלק שלך….. קליאו, אני פשוט מקנאת ביופי שלך. עכשיו תני לי לעזור לך עם השיער." "תודה." אמרתי. היא התחילה לסרק את השיער שלי בעדינות, ואמרה: "הגיע הזמן. אני נכנסת עכשיו לנשף."
-בחדר הנשפים-
"בלום, חבל שנינה לא באה…" אמרה לוסי. בלום אמרה: "כן…" "אני מציג את הנסיכה מילאנה רויאל גלוריה אמיליה." קרא אחד המשרתים. מילאן עמדה במעלה מדרגות הזהב, לבושה בשמלת תכלת תפוחה וזוהרת. היא קדה לפני האורחים, וירדה במורד המדרגות. בן זוגה, ארתור, חיכה לה. "את יפה מאוד, עלמתי." הוא אמר. מילאן חייכה. המשרת המשיך: "ועכשיו, אני מציג את הנסיכה קליאופטרה נינה מרגריטה דליאנה." נעמדתי במעלה המדרגות, כולם נבהלו בגלל מה שלבשתי… נסיכות בדרך כלל לובשות את השמלות התפוחות הענקיות האלה, הצבעוניות, ולא בשמלות כמו שאני לובשת. נופפתי לכולם. ירדתי במדרגות, ונעמדתי ליד אבא. "אני רוצה לרקוד עם מישהו." הבטתי סביב, וחשבתי על לא אחד מאשר מי שתפס אותי במחניים- בן. אבא אמר: "רעיון טוב. הבאתי את אחיו הקטן של ארתור, הוא בגילך. הנסיך הולנד…" נסיך צעיר, בלונדיני עם עיניים ירוקות התקרב אליה וקד קידה. קליאו קדה בלית ברירה, והריקודים החלו.