פראחה בעיר הגדולה-פרק 12 :)

~פרק 12~
~~יומני =]~~
אני..
עייפה..
מאוד..!
לקחתי את הטלפון כדי לראות את כול השיעורים של אתמול. כן היום יום שני , אני יודעת לא רשמתי אתמול!
מה לעשות? אתמול ישנתי כול היום! או יותר נכון רק ישנתי (בדגש ענקי על הרק).
עדין לא הבנתי איך זה שאני עייפה עם ישנתי אתמול כול היום. :S
טוב.. נשארו חמישה ימים עד שאני עוזבת :( אבל התוכנית עוד נרקמת לי בראש :)
אבל אני חייבת לספר לכולם.
~~בכיתה~~ (תודה לאל סופ סוף מרגישה טוב).
"אוקי תלמידים שימו לב אלי!" אמרה המורה "לשובל יש משהו חשוב להגיד!".
עמדתי ליד המורה. יוני מחייך אלי. הוא יודע כמובן. אומר לי עם השפתיים "בהצלחה".
"קודם היי" אמרה חלש ובמבט מושפל.
"תרימי את ראשך ודברי חזק!" אמרה המורה בקול תקיף והזדקפה.
"אממ.." חשבתי על מה להגיד יוני הסתכל עלי והמשיך לחייך " אני עוברת לאנגליה עוד חמישה ימים!" אמרתי מהר והתיישבתי.
"מעניין מאוד!" אמרה המורה בחיוך מאולץ "אני ידבר איתך אחר כך". היא הסתכלה עלי במבט תקיף.
יוני הסתכל עלי. הוא ידע כנראה שאני צריכה תמיכה ולכן חייך אלי. שלבתי את ידי על השולחן והנחתי את ראשי עליהן. כמובן שמאחורי היו אין סוף התלחששויות "מפה ועד ירושלים".
"אוקי כיתה!" אמרה המורה "נחזור לשיעור" והתחילה לדבר על כול מיני דברים של החומר שאנחנו לומדים.
נזרק עלי פתק. פתחתי אותו:
"דברי איתי דחופפפפפ חיימ'

-עדן-".
רציתי למות. וכואבת לי הבטן רצח!
הגיעה ההפסקה. ביקשתי מיוני שישמור לי את התיק ונכנסתי לשרותים. וכן יומני קיבלתי מחזור בפעם הראשונה!
אני מרוגשת ומעוצבנת. מצד אחד קיבלתי וזה מסמל אותי כאישה סופסוף! אבל מצד שני אני שואלת את עצמי "למה דווקא היום?" , "למה דווקא עכשיו?".
וכדי שאני יזכור היום ה25.9. יצאתי ליוני. הסתרתי את חיוכי הרחב שהיה לי. הוא כנראה "קלט" שאני מחייך וחייך חזרה. חיוך ללא הבנה כלל.
הלכנו למזכירות. ביקשתי שיודיעו שאני חייבת ללכת ורשמתי בפתק למה. נתתי חיבוק ליוני (כי אסור להתנשק) ורצתי לחדר.
התקלחתי, השעה 12:15. הלכתי לספרייה ונכנסתי לפייסבוק.