על אהבה, סמים, ואלכוהול.. פרק 6

פרק 6:
המונית כבר צפרה למטה, בן, הילד המבוגר ביותר אחרי עזר לי להוריד את כל המזוודות למטה.
"היזדרזי", האיצה בי האחות ברטה.
שורה של 15 ילדים חיכתה לי מחוץ לדלת, כולם מצוחצחים ומחוייטים, מוכנים להיפרד ממני לשלום.
פתחתי את תא המטען של המונית והעמסתי את המזוודות, עברתי בין כל אחיי ואחיותי, אומרת להתראות ונותנת חיבוק חם ואוהב, מחייכת לעברם חיוך אחרון.
זק היה אחרון בשורה וחיכה בקוצר רוח, "היי זק", ירדתי על ברכיי, "אני אתגעגע", אמרתי לו,
"את באמת חייבת ללכת אריה?"
"כן זק, אבל אני אבוא לבקר", ניסיתי לעודדו, "את מבטיחה?", שאל שדמעה זולגת על פניו,
מחיתי באצבעי את דמעתו, "מבטיחה זק, תזכור אותי?", אמרתי בחיוך עצוב ונעמדתי, "מבטיח אריה, אני אוהב אותך", ידיו ניכרכו סביב יריכיי, "גם אני אוהבת אותך זקי", ליטפתי את גבו בידי, "אני מוכרחה ללכת", הישתחררתי מחיבוקו ומחיתי דמעה אחרונה מפניו.
חגרתי את החגורה במושב האחורי, נהג המונית שאל אותי בחיוך, "מוכנה לצאת לדרך מתוקה?"
"מוכנה", עניתי בחיוך גם אני.
המכונית החלה לינסוע, נופפתי בידי לעבר כל אחיי ואחיותיי, "אני אוהבת אותכם, את כולכם!", קראתי לעברם, והמונית התרחקה מביתי ועלתה על הכביש המהיר לכיוון חיי החדשים.

השענתי את ראשי על גביי הזכוכית השחורה הקרירה, הוא לא בא להגיד לי להתראות, רק אתמול הוא אמר שהוא אוהב, נואל, נואל שלי.
דמעות ירדו במורד לחיי וצרבו את עיניי, "את בסדר ילדונת?", שאל נהג המונית, "כן בהחלט", מחיתי בשרוולי את הדמעות, "החבר שלי לא בא להיפרד ממני, זה הכל"
"בגללו את בוכה?"
"אני מניחה שכן", דמעותיי לא פסקו אף לרגע, נדמה היה לי שהן רק הולכות ומתגברות
"איך קראו לחבר שלך?"
"נו..", כיחכתי בגרוני, גוש מחניק עמד בגרוני והקשה עליי לבלוע, "אני מתכוונת, נואל, קוראים לו נואל", אמירת שמו צבטה את ליבי והותירה חתך עמוק וכואב.
"תקשיבי ילדונת, אני בטוח שהחבר הזה שלך מאוד אוהב אותך, והפרידה ממך קשה לו מידי", הוא ניסה לעודד אותי עם מין חיוך מאולץ
"אני בטוחה", ניגבתי את דמעותיי מפניי, מורה לעצמי להפסיק לבכות, "תעיר אותי שנגיע", אמרתי ביובש ועצמתי את עיניי, מבהירה לו שהשיחה ביננו נגמרה.