עונה 2 אגם בנעלים של סינדרלה חלק י"ט ואחרון!לעונה?

אמיעד פתח את הדלת ומיד סגר אותה בטריקה. אך היא נפתחה מעצמה. ג׳ון עמד שם הוא זרק לי חייוך, ועבר את מפתן הדלת. אמיעד קצה לדחוף אותו החצה אך אז ליאת הגיע. היא הביטה בי במבט כואב. וניגשה לאמיעד אני רצתי לג׳ון הוא לקח לי את היד ואחז בחוזקה. "את יודעת מה עבר עלי כל השנים האלה?!?" צעקתי לעבר ליאת. "לא." היא נבוכה. היא שיחקה בעצבנות ברגלה. "יופי!!! אז למה את אומרת שהבאת למישהוא אחר את האחריות?!? ולמה זה אשמתך התאונה?" שאלתי בכעס. היא שבה להרכין את ראשה. "אימך נהגה ואני הראתי לה סרטון בפאלפון.." היא בכתה והמשיכה, עמיעד אחז את ידה ולחש לה שהיא לא חייבת. "היא אמרה לי שהיא נוהגת אז אחר כך, ואילו אני הפצרתי בה אך היא בשלה התרכזה בכביש. הנכתי את הטלפון מול ענייה כך שאיבדה שליטה על הרכב וסטינו לנטייב השני. ובדיוק אז הגיע משאית במהירות שיא. היא מעכה את אימך." עכשיו היא לא יכלה להפסיק לבכות. "ו.. רא..ראיתי.. אותך.. ואמ..אמרתי שאני יקח עלי..עליך את האחריות…אבל חשבתי שלא אוכל יותר להביט בענייך." היא סיימה. "אז.. תגידי לעמיאד שיתן לי לחייות עם ג׳ון כמו שאני רוצה!!" אמרתי בכל מתוח. היא הרכינה את ראשה בשנית, ושיחקה עם שערה בעצבנות. "חשבתי שהוא לא עשה לך טוב.." היא כמעט מילמלה. "מי שלא עשה לי טוב זה היה עמיאד" הורתי בעמבא מאשימה עליו. ראיתי את הסומק מציף את לחייו. "לכי ואל תחזרי." הוא סינן. "שלא תעזי שרגלך תגע?במפתן ביתי!" חייכתי ואחזתי בחוזקה בג׳ון הוא חייך אלי חייוך אוהב, ורץ איתי לעבר האוטו. נכנסתי והתישבתי לצידו. מרגישה את פעימות ליבו על עורפי. "אני לא יכול להתרכז." מימל בגיחוך. "למה?" תמהתי והצעתי להחליף אותו. "כי.. אני רוצה רק להביט בך. והכביש משעמם מדיי." הוא נאנח בעוד הוא מאיצ. הבטתי בו בשקיקה כמה רציתי יראוץ שוב את העניים התכולות, העניים שהיו כמו הים. כמה חיכיתי ליראות איך הוא מעביר את ידו בשערו הזהוב. הבטתי ונאחתי. כמה חיכיתי שיהיה מישהוא שיאהב אותי.❤