עולמות נפרדים- פרק 2

"משי, משי.. שם כל כך יפה ומיוחד, מתאים לבחורה כל כך יפה ועדינה".
"הלוווווווו" צעקה העדינה, "אתה פה?"
הבנתי שהמילים עליהם חשבתי לא יצאו החוצה.
"אממ כן בטח, שמי הוא כריסטופר".
משי הסתכלה עלי בתמיהה כאילו ולא הבינה את שאמרתי.
"למה?" שאלה.
שמחתי שהיא מתעניינת והשבתי במהרה:" הוריי אהדו את מפעל החיים יוצא הדופן שהשאיר אחריו כרי.."
"לא!" קטעה אותי באכזריות. "למה ההורים שלך שונאים אותך עד כדי כך שהם קראו לך ככה?!"
נעלבתי.
הרכנתי ראשי מטה מתוך ייאוש ופתאום הבחנתי בנעליה.
נעלי סניקרס מרופטות שנדמה ורצה איתם אלפי, אם לא מיליוני מרתונים קשים ברחבי העולם.
העלתי את ראשי בהדרגה תוך כדי שאני בוחן גם את בגדיה.
היא לבשה מכנס ג'ינס קרוע ומשופשף וגופייה לבנה עם כתם, כתם שיכולתי להישבע באותו רגע שנראה כמו קטשופ. כך אני מקווה לפחות.
זה לא שאני חסיד גדול של אופנה או משהו, אבל ליד העניבה שלי, זה בהחלט נראה קצת חריג.
מיד הבנתי כי ייתכן והיא באה על מנת לבקש עזרה. ותראו אותי, חושב על שוקולדים.
ניגשתי מיד לפינת החדר ושלפתי את הארנק: "200 זה יספיק?" שאלתי בתמיהה.
אך מצידה של משי לא נשמעה תשובה.