סיפור סינדרלה ~ בגרסה עצובה

כדאי להפעיל את זה בזמן שקוראים

אני זוכרת, את היום הזה, את היום בו נלקח ממני, כל מה ששיך לי, את הכבוד שלי, את האושר שלי, את הסיבה לחיי שלי.
פעם, הייתי כל יום, קמה בבוקר, עם סיבה לקום, אפילו שאמי מתה, היה לי את אבי, הוא היה הכל בשבילי.
הוא לימד אותי, כל מה שאני יודעת, כלכך אהבתי אותו, אני זוכרת שכל לילה, הוא היה מקריא לי, את אותו סיפור.
סיפור סינדרלה, הסיפור הזה סחף אותי, וריגש אותי כל יום מחדש, פשוט התאהבתי בו לא משנה כמה פעמים, אבא שלי הקריא לי אותו.
בכל יום, אני זוכרת הוא היה מסיע אותי, לבית הספר, שהיינו מגיעים, הוא היה נותן לי, חיבוק ונשיקה, ותמיד הייתי מתביישת ואומרת לו די.
עכשיו, הייתי עושה הכל, בשביל רק חיבוק אחד, ונשיקה אחת שלו, היינו החברים הכי טובים.
כל יום שבת, הוא היה לוקח אותי ועוד חברה, לסרט וגלידה, ותמיד שהיינו שותות את המיץ, הוא היה מצחיק אותנו, בכוונה עד שהמיץ ייצא לנו מהאף.
ותמיד כלכך כעסתי עליו, שהוא היה עושה את זה, היום לפעמים, שאני לבד בבית כשאני שותה מים מהברז אני מנסה להצחיק את עצמי בכוונה כדאי להיזכר בו.
ביום ההולדת שלי, הוא לקח אותי ליום כיף, בלנוה פארק, זה היה היום הכי כיף שיכל להיות, עד שהוא פגש אותה, בחנות המזכרות, הוא אומר, שמהרגע הראשון שהוא ראה אותה, הוא התאהב בה .
אבל אני מהרגע הראשון, ידעתי שהיא סתם נחש, מהמבט המתנשא, רק בדרך שבו היא הסתכלה עלי, ראיתי שהיא רודפת בצע.
עם שתי בנותיה המכוערות, הם התיחסו אלי, כאילו אני משרתת שלהם, כשהם ראו, משהו יפה שיש לי, הם התחנפו אלי, כדאי שאביא להם אותו.
ועם לא הייתי מסכימה, הם גנבו לי אותו, והניחו שיום אחד אני יקום, ואני יניח, שזה פשוט נעלם.
עבר זמן, והיום הולדת שלי, הפך ליום הנוראי בחיי, כי בדיוק שנה אחרי, אבי ודומיניק התחתנו, ואני זוכרת בידיוק, מה קרה.
כשכל האורחים באו, והגיע הרגע של החופה, וביקשו ממנו לעלות לחופה, לברך אותם ולהצטלם.
איזבל, (אחותי החורגת) שמה לי רגל שבאתי לעלות, ומעדתי, כל מי שהיה בחתונה פרץ בצחוק, והרגשתי כזו בושה.
הלב שלי דפק חזק, הבטתי בכולם, בשעה שאני שוכבת על המדרגות, עם ברך כואבת, נפוחה, ומדממת.
דומיניק, הסתכלה עלי, במבט מתנשא, ומלא לעג, ואמרה לי בקול לועג, לכי שבי בצד מיד, את לא יכולה להופיע ככה, מספיק הבכת את עצמך היום.
כולם הסתכלו עלי, במבטים רחומים, והסתכלתי על אבא שלי, במבט מלא דמעות, שיאמר משהו, שייתן לי להשתתף בחתונה שלו.
הוא רק, הסתכל עלי בעצב, ואמר איזבל תקשיבי לאימך ולכי לצד.
כולם עדיים בהו בי עברתי באיטיות והשפלתי את הראש מכל האנשים שצוחקים עלי ומרחמים עלי בו זמנית.
נכנסתי לחדר, התיישבתי שם, ופרצתי בבכי מר, והתחלתי להעיף דברים על הריצפה, לבעוט בחפצים, צרחתי ובעטתי בקירות.
כל האיפור שלי נמרח, התסרוקת היקרה שלי, נהרסה, השימלה מבד משי, נקרעה, והתלכלכה מדמעות, מעורבבות עם מסקרה מרוחה.
פשוט התיישבתי בפינה, ולא יכולתי אפילו לדמיין, מה יקרה אחרכך ……..

~כעבור שבוע~

קמתי לרקע קולות הצרחות, של אחיות שלי, צורחות ורבות כיסיתי את הראש עם כרית וזה לא עזר לא יכולתי יותר הם תפסו לי כמעט את כל החדר גונבות לי דברים צועקות עליי מתייחסות אלי מגעיל זה כבר מעצבן קמתי ואמרתי להם אולי תפסיקו לעשות רעש תתחשבו לשם שינוי במישהו חוץ מכם הם הסתכלו עלי במבט זעום ואז הם הסתכלו אחת על השנייה וליסה נתנה כאפה לאיזבל ואיזבל בעטה לליסה ברגל לא הבנתי עד כמה מטומטמות האחיות החורגות שלי יכולות להיות עד אחרי 3 שניות שהם התחילו לצרוח ולבכות אמי החורגת דומיניק מיד הגיע ורצה אלהם והתחילה לחבק ולנשק אותם ואמרה לי את ילדה רעה ומגעילה מה את חושבת שאת מרביצה לבנותי היפות מה את מקנאה בהם ? שהם כאלה יפות ? ומוכשרות? ומנומסות? אז את מרביצה להם ? ואמרתי בקול מלגלג חרישית כן בטח עם כבר אני ירביץ להם כי הם כלכך לא יפות ולא מוכשרות האמא סובבה את מבטה אלי מבט זעום ומפחיד וסטרה לי היא הפנתה את ידה כאילו היא שוב עומדת להרביץ לי זחלתי לפינה של החדר שכל הפנים שלי דומעות הייתי מפוחדת ילדה קטנה בת 14 מפוחדת עד מוות מאמה החורגת ראיתי את שתי אחיותי החורגות מצחקקות ומתלחשות היא עזבה אותם וניגשה אלי ואמרה עוד פעם אחת את מכה או מקניטה את אחת מילדותי האהובות אני יידאג שלא תישארי בחיים אף לא דקה אחת מיותרת ובעטה בי התפתלתי מכאבים ניסיתי לעצור את כל הדמעות אבל לא יכולתי זה פשוט יצא הכל ילדה בת 14 ילדה המפוחדת מאמה החורגת שהכתה אותה כבר מספר פעמים בוכה ומתפתלת מכאבים 2 אחיותי החורגות ניגשו אלי ואמרו תיזהרי אמא שלנו תדאג להעלים אותך ואמרו עכשיו אנחנו יכולות לקחת לך מה שבא לנו הם סרקו את גופי לראות עם יש עלי חפץ יקר ושווה ערך ונעצרו עם העיניים על השרשרת שלי הם אמרו תביאי לנו את השרשרת בכיתי עוד יותר ואמרתי בפרצוף מעורר רחמים בבקשה רק לא את השרשרת היא של אמי היא הדבר היחיד שנשאר לי ממנה וליסה אמרה בזלזול מה אכפת לך היא גם ככה מתה לא תראי אותה יותר מה את צריכה משהו שיזכיר לך אותה אז תביאי את זה עכשיו ואמרתי בחיים לא והיא באה לצעוק אמאאא ואמרתי לא לא הנה כחי את זה רק אל תקראי לדומיניק בבקשה הוצאתי את זה מצאוור שלי לאט לאט ואיזבל אמרה נו כבר תביאי ותלשה לי את זה מהצאוור קיבלתי שיפשוף וירד לי קצת דם להם לא היה אכפת הם התחילו לריב על זה ולמשוך את זה עד שזה נקרע באותו רגע הרגשתי שחלק בתוכי מת נעלם לתמיד חתיכה מהלב שלי נעלמה כאילו איבדתי את אמא שלי לתמיד אין שום דבר שמחבר ביני לבינה יותר השרשרת היא היתה הדבר היחיד שחיברה בינינו שהחזיקה אותי חיה וחזקה גם ברגעי הקשים והעצובים ביותר וכל זה פשוט הלך התעופף מפה פשוט קמתי ורצתי עם כל הדמעות הסימנים האדומים והלכתי לאבא שלי הוא דיבר עם דומיניק כנראה שעלי לפי המבט שהוא נעץ בי שנכנסתי לחדר לא היה אכפת לי מה דומיניק תעשה ואמרתי אבא אני לא יכולה יותר אני רוצה שנעבור למקום רחוק רק שתינו בלי אף אחד אני לא יכולה להיות איתם אבא דומיניק הרביצה לי איזבל ולוסי לקחו לי את השרשרת שאימי נתנה לי הדבר היחידי שיש לי ולך ממנה והם קרעו אותה אני לא רוצה אותם יותר בחיים שלי שוב פניי הוצפו בדמעות אבי נשאר בפנים זעומות הרגש לא השתנה כלל כאילו כל מה שאמרתי לא חדר לו ללב נכנס מאוזן אחת ויצא מהשנייה דומיניק התקרבה אליו ליטפה את גבו ונשקה לו בלחי ואני רק התאמצתי לא לפרוץ בבכי והוא אמר אמבר תשמרי על הפה שלך הם המשפחה החדשה שלך בין עם תרצי ובין עם לא תתמודדי לא הבנתי אחרי כל מה שאמרתי הוא נשאר כזה אדיש באותו רגע פשוט לא חשבתי ואמרתי הלאווי שתמות והוא אמרה אמבר אני יודע שאת לא מתכוונת לזה וצרחתי אני ועוד איך מתכוונת לזה אני שונאת אותך הלאווי שתמות כבר ותרקתי את הדלת שמעתי את דומיניק אומרת לאבי אין הדור הזה של הילדים הוא לא יאומן ואמרתי לא יכול להיות שאבא שלי הפך לבן אדם כזה היא עשתה לו משהו היא כישפה אותו היא על בטוח עשתה לו משהו

~כעבור שבוע~

הבית שבו הרגשתי הכי בטוחה בעולם שבו יכולתי להיות אני עצמי שבו יכולתי להביע את הרגשות שלי לפרוק אותם עם אני שמחה לרקוד עם אני עצובה לבכות ולצרוח הוא הפך למקום שהכי לא רציתי להיות בו הכו אותי השפילו אותי הקניטו אותי לא בטחו בי שפטו אותי זה מה שקרה בתוך ביתי עכשיו הוא כבר לא אותו מקום בכל הזמן הייתי מחפשת סיבות לא להישאר בו הייתי לוקחת את כל החוגים בבית הספר רק כדאי להגיע מאוחר תמיד עם היה צריך מתנדב לנקות את הכיתה או משהו אני הייתי מתנדבת רק כדאי להגיע 10 דקות מאוחר יותר הביתה 10 דקות שבהם ארגיש בטוחה בכל ארוחות ערב הייתי אומרת לאבי שאני הולכת לאכול פיצה או המבומגר עם חברים אבל גם להם יש משפחה לשם שינוי משפחה אמיתית אז רק לפעמים הם יכלו לבוא איתי לאכול אז רוב הפעמים הייתי יושבת לאכול במסעדה לבד (אבי מאוד עשיר) ומתנחמת בזה שלפחות אני לא אוכלת בבית הייתי חוזרת מאוחר בלילה בסביבות 23:00 שכולם כבר ישנים הייתי מתקלחת לובשת פיגמה וישנה הייתי קמה כל יום ב 5:00 לפני כולם מתארגנת מהר והולכת לשבת ליד השאר של הבית ספר עד שייפתחו אותו רק כדאי לא להיות בבית עד הבוקר שאחרי קמתי כהרגלי בחמש בבוקר מחזיקה מעמד מעייפות התארגנתי ובאתי לצאת מהבית בלי להעיר אף אחד שפתאום אני רואה את דומיניק היא עמדה ליד הדלת ואמרה היום את חוזרת הביתה לארוחת ערב יש ארוחה משפחתית מאוד חשובה ותהיה לך שם הפתעה מאוד גדוה וחייכה חיוך גדול מרושע וזדוני כאילו היא מתכננת משהו ואמרתי אוקיי ויצאתי הפעם לא יכולתי להתחמק מזה אני חייבת לבוא לא נורא רק ארוחת ערב אחת והלכתי לבית הספר

~ערב~ הגעתי הביתה בשבע בערב (התחמקתי מלהיות בבית ככל האפשר) ודומיניק אמרה אמבר מה זה הסמרטוטים האלה תעלי מיד להחליף לבגדים מפוארים כי זו ארוחת ערב שלעולם לא תשכחי עלתי החלפתי לשימלת משי שחורה עם תחרה מעל וריכזתי את כל השיער בצד ימין של הראש שייראה כאילו השקעתי -.-
וירדתי למטה ואבי אמר אישתי האהובה הכינה לנו היום מרק דלעת ודומיניק הסתכלה עלי ואמרה ארוחה שלעולם לא תשכחי לא הבנתי למה היא מתעקשת לחזור על זה שוב ושוב היא הגישה לי קערה ללוסי ואיזבל לעצמה ואת הקערה האחרונה לאבי וראיתי שהיא מוסיפה לזה משהו רעל לעכברים התחלתי לצרוח אבא שלא תעז לאכול את זה יש בזה רעל אבי הסתכל עלי ואמר אולי תפסיקי לנסות לגרום לאמך החורגת לצאת רעה כל הזמן למה שהיא תעשה את זה היא אישתי והיא הגישה לו את הקערה ואמרתי לא אבא בבקשה בשבילי אל תאכל את זה אבא בבקשה הוא לקח כף גדושה ובאתי להעיף לו את הקערה מהשולחן אבל דומיניק זינקה עלי ותפסה אותי ולא נתנה לי לדבר והיא לחשב באוזני צפי ותראי טוב טוב זו ארוחת ערב שלא תשכחי כל חייך ואבי לגם מהמרק בין רגע הוא החליף צבעים והשתעל היא כבר הרפתה אותי רצתי אליו וחיבקתי אותו ואמרתי לא אבא בבקשה תישאר חי אני אוהבת אותך לא התכוונתי לזה שאמרתי שאני רוצה שתמות בבקשה אבא אל תמות אל תשאיר אותי לבד איתם אתה כל מה שיש לי אבא אני אוהבת אותך ובאותה שנייה ליבו הפסיק לפעום ועניו נשארו פוחות לרווחה דומיניק לוסי ואיזבל הלכו כאילו כלום ודומיניק אמרה יש לך שעה ךהיפרד ממנו עד שאנחנו קוברות אותו ושלא תעזי להתקשר למשטרה כי עם תעשי את זה זה יהיה גם גורלך חיבקתי את אבי יותר נכון את גופתו החסרת חיים לא יכולתי לראות את עניו פקוחות ככה עצמתי אותם ובכיתי וכל הזמן הזה רק הצטערתי על הרגע הזה שאמרתי לו הלאווי שתמות על כל הרגעים שלא הייתי איתו כי ניסיתי להתחמק מלהיות בבית איך הפעם האחרונה שדיברתי איתו זה היה שאמרתי לו הלאווי שתמות וכל השאר רק היה מבטים חטופים וזעופים סידרתי לו את החליפה לפחות שימות בכבוד ומבלי לשים לב עברה שעה דומיניק איזבל ולוסי באו ודומיניק היתה ביד עם בד גדול ואמרה תאמרי ביי לאביך בפעם האחרונה עדיין חיבקתי אותו ואמרתי לא בחיים לא בחיים לא אתן לך לקבור אותו בכזה זלזול היא נעצה בי מבט מאיים ואמרה את ועוד איך תיתני והתחילה לבעוט בי בבטן ברגליים בפרוף כל האף שלי נטף דם הגוף שלי כאב עד שוויתרתי פשוט נתתי לגוף שלי לוותר לשחרר את כל מה שהחזקתי עד עכשיו נתתי לרוחי לצאת מגופי ופשוט נתתי לעצמי למות ויתרתי לעצמי נתתי להם לנצח צנחתי על הרצפה לצד אבי ומלמעלה ראיתי את דומיניק מחייכת ואומרת תודה אמבר חסכת לי עבודה שלמה על איך להרוג גם אותך חייכה ואמרה לוסי איזבל תביאו עוד סדין נראה שנצטרך לקבור פה עוד גופה

גופתי נקברה בסמוך לגופתו של אבי בשעה 1:00 בלילה בחורשה הסמוכה לביתי דומיניק עכשיו גרה בוילה הענקית שלנו עם 2 בנותיה היא ירשה מליונים וכל היום מטיילת סביב העולם ומבזבזת את הכסף שאבי הרוויח שבילי לעתיד שלי למשפחה שלי היא מבזבזת על שמלות מתצוגות אופנה במילאנו שעולות מליונים שהיא אפילו לא יכולה ללבוש הם רק תלויות בארון שלה ומעלות אבק לוסי ואיזבל סיימו כבר את הלימודים לכל אחת יש בעל וילדים ולא חסר להם כסף למחייה ומותרות ואני כאן למאלה בשמיים עם אבי ואמי ושום דבר לא יוכל יותר להפריד בינינו לעולם ………….