סינדרלה-הסיפור האמיתי-3(תגיבו!!)

אני והנסיך המשכנו לרקוד והייתי חייבת למצוא משהו שייחד אותי, משהו שיגרום לי להיות טובה יותר משאר הבנות. אני יודעת, אני יודעת, זה די אנוכי אבל אני לא עושה את זה בשבילי. כידוע אבא שלי מאד חולה ואם אני אהיה המלכה אני אוכל לטפל בו. ואני נמצאת פה בשביל זה באופן חלקי אז…
" היה לי נעים מאד לדבר איתך, האם תרצי לפגוש אותי שוב עוד מספר דקות על יד הגן?" לחש הנסיך לאוזני, אם זה היה יום רגיל של נערה רגילה כנראה היא הייתה אומרת כן למרות הסיכונים, אני הייתי אומרת לא, אבל אני חייבת וחוץ מזה זה יעזור לי בתכנית למשוך את תשומת לבו.
"אני אשמח" אמרתי. הוא נשק לידי והלך לרקוד עם מישהי אחרת. הסתכלתי וראיתי את לנדון עם מבט כעוס, לא הבנתי למה אני חושבת שעשיתי הכל כמו שצריך לא? גרמתי לו להזמין אותי לטייל איתו זה לא מספיק? אז מה לעזאזל מספיק טוב? התקדמתי לעברו והזעפתי פנים כשראיתי שהוא עשה את עצמו בסדר גמור כאילו כלום לא קרה.
"מה קרה? מה עשיתי לא בסדר?" שאלתי והרמתי את גבתי.
"אני לא רוצה שהנסיך ינצל אותך…במיוחד כי זאת הפעם הראשונה שלך כמחזרת את לא יודעת על פלאי או יותר נכון מכשולי הגבריות" אמר והעביר את מבטו אל הנסיך שפלרטט אם מישהו אחרת.
איזה חוצפן! אני לא ילדה קטנה! הוא לא יאמר לי מה לעשות ואני לא צריכה שהוא בכלל ידבר איתי אני מנהיגת המחתרת, אני בגיל שלו, יש לי השכלה לא פחות טובה, אני במחתרת מגיל 12 אז שישתוק!
"חוצפן!" אמרתי ודרכתי על רגלו כך שהיה צריך ממש ממש ממש להתאפק, "אני לא ידלה קטנה, אני יודעת מה אני עושה, ומי יודע אולי איזה מילה על החבר הכי טוב של הנסיך עושה משהו עם מחתרת כלשהי תקפוץ אם לא תפסיק, ומי אמר שזאת הפעם הראשונה?" אמרתי כשמבט יוקד בעייני. אני שונאת שאומרים לי מה לעשות. הבטתי בפנים אחוזות ההפתעה של לנדון הלכתי לכיוון הגן כדי לפגוש את הנסיך.