סינדרלה-הסיפור האמיתי-2

הנסיך התחיל לבחון אותנו אחת אחת ואז נשק לידינו, מעשה של ג'נטלמן הלא כן? טוב לא, אם במטרה שלו נכללת הכנסה למיטה.
"הזכירי לי את שמך?" אמר הנסיך לליילה.
"ליילה, ליילה אנטוני" אמרה בחיוך מפלרטט.
"ליילה, את נראית לי מוכרת, האם תצטרפי אליי לריקוד?" שאל והושיט את ידו.
"כמובן הוד מעלתו" והם יצאו לרקוד. כבר חשבתי שליילה נחשפה! היא עובדת בארמון ואם הנסיך יזהה אותה הוא יתחיל לחשוד ואז הכל יקרוס! התכנית תהרס!
אני צריכה להירגע. אני לא פה כדי לדאוג אני צריכה להיות ממוקדת. סינדרלה תפסיקי להיות כל כך חסרת אחריות ותתחילי להיות…טוב…אחראית.
לנדון התחיל לגשת לכיוונו כשראה שליילה הלכה לרקוד עם הנסיך.
"כל הכבוד לליילה, ועכשיו האם אחת העלמות שמלוות אותי תועיל בטובה ותצטרף אלי לריקוד?" אמר והושיט את ידו בלי להסתכל אלינו כך שלא ידע מי מושיטה יד. הושטתי את ידי.
מה חשבתי? טוב אני אהיה קורבה לנסיך ואוכל לראות מה קורה איתו, אני חייבת לראות מה קורה חוסר הידיעה משגע אותי. לנדון הרים את מבטו וגיחך.
"תרגע אידיוט אני הולכת לרקוד אתך רק כדי להשגיח על הנסיך היקר שלנו וליילה" אמרתי ופסענו אל רחבת הריקודים.
כצפוי לנדון היה רקדן ממש טוב, אבל אני לא ממעיטה בערכי. אבי לימד אותי לרקוד כל יקוד הידוע לאדם כשהייתי ילדה. "את חיננית כמו איילה סינדרלה המתוקה שלי" היה אומר לי אבא שלי כשהיינו רוקדים.
עצב מילא אותי כשחשבתי עליו. אבי חולה מאד…אם אני אהיה המלכה אני אטפל בו בדיוק כמו שהבטחתי.
"מה קרה?" שאל לנדון דואג. שניי, לנדון? דואג? לי? סוף העולם כרב…
"כלום, ממש כלום" אמרתי וקולי הפך חלש יותר ויותר מרגע לרגע.
המשכנו לרקוד וראיתי את ליילה צוחקת עם הנסיך ומסמיקה קצת. ידעתי שהיא משחקת והופתעתי כמה טוב היא עושה את זה. הריקוד נגמר ומחליפים בני זוג. קדתי לפני לנדון וחזרתי לעמוד על יד אמברלין.
"נו…איך היה לרקוד עם לנדון?" שאלה אמברלין והרימה גבה.
"מה? למה את מתכוונת בדיוק?" שאלתי מבולבלת, באמת אין לי מושג למה היא מתכוונת.
"נו את יודעת…..את…..לנדון.." אמרה ולפני שהספקתי להגיב את התקופה הצינית הרגילה שלי לנדון ניגש אלינו והזמין את אמברלין לרקוד איתו, אני מקווה שזה הסיר כל חשד לא הגיוני שהיה לה לגבינו.
"אהמ אהמ" אמר הנסיך שלא הבחנתי בקיומו. קדתי.
"שלום הוד רוממותך" אמרתי והבטתי בעיניו שנראו שובבות במיוחד.
"האם תואילי לרקוד איתי את הריקוד הזה?" שאל וחייך. כמובן שחייכתי בהסכמה והלכתי לרקוד איתו. אני צריכה לגרום לו להתאהב בי, ובואו נראה מה למדתי מהרומנים שקראתי…הפכים? קשה להשגה?
"אז סינדרלה נכון?" שאל.
"כן" עניתי וחייכתי חיוך פלרטטני, אף פעם לא ממש עשיתי את זה לפני כן.
"האם נהנית לרקוד אם ידידי?" שאל כג'נטלמן.
"היה נחמד מאד אך הריקוד אם הוד רוממותו עם יורשה לומר לי, מהנה אפילו יותר" הוא סיבב אותי וראיתי שגם בחרותי מצאו להן בניי זוג.
"אז ספרי לי עלייך סינדרלה" אמר וניסה לפלרטט.
"אוי אין הרבה מה לספר, יש לי שתי אחיות חורגות, אמא שלי נפטרה כשהייתי קטנה, אבא שלי גידל אותי כמו נסיכה וזה בערך זהו" החלטתי להשמיט פרטים רבים אבל לא רציתי שהוא ידע מי אני באמת…