נעלי הזכוכית ונשף הריקודים-פרק 4
דניאלה ותמרה החליטו על דעת עצמן , אם לא אימא שלהן. אז הן יסבירו לפביאנה את כללי ההתנהגות המתאימים ושהיא צריכה תמיד לשרת אותן.
צריך להבהיר לה את זה היטב כדי שהיא תבין.
ברגע שפביאנה הבחינה בהן , היא מיד הרגישה איך חוסר הבטחון ממלא את כל גופה.
" תראי , זה כבר חוצפה מצדך איך שאת יושבת מבלי לעשות שום דבר , אנחנו לא צוחקות ואנחנו מאוד רציניות כשאנחנו אומרות משהו.
את צריכה לעשות את כל מה שנטיל עלייך , אחרת את תלמדי על בשרך מה זאת עבודה קשה.
אז קדימה צאי מהחדר ותתחילי לעבוד. אנחנו נצטרך להגיד לאימא שאין בך שום תועלת ושום עזרה. אנחנו מצפות ממך להבין שמקומך פה הוא רק בתור משרתת." אמרו דניאלה ותמרה ביחד.
" אבל אני עשיתי כל מה שביקשתן. מה אתן רוצות שאעשה?" שאלה פביאנה בקול והביטה בהן בפליאה.
" אנחנו רוצות שתעבדי , ולא שאת תשבי. את צריכה לזכור שכל חייך את תישארי משרתת. כן , זה מה שאת.
כן את משרתת ושום דבר נוסף מלבד זה. אנחנו מקוות שאת תזכרי את זה.
אז כדאי שתיקחי את הרגליים שלך ותגשי לשאוב את האבק. את לא רוצה שאימא שלנו תכעס עלינו. את צריכה לעשות כל מה שנבקש ממך. או שאת לא הבנת שום דבר ממה שאמרנו , טרולית?" שאלו דניאלה ותמרה בנימה לעגנית.
" בא לי כבר לצאת מפה. בבקשה שמישהו יציל אותי מהן. אלוהים , תשלח לי מישהו שיבוא לחלץ אותי מהצרה הנוראה הזאת. " אמרה פביאנה כמעט בייאוש.
היא נפלה על דלת החדר לאט לאט ופשוט התחילה לפרוץ בבכי תמרורים.
אילולא היא הייתה בורחת מהבית הזה לתמיד, אז היא הייתה יכולה להיות מאושרת.
אבל היא הייתה בטוחה שאף אחד לא שמע את זעקת נפשה עכשיו.
היא הדליקה את מערכת הסטריאו ולחצה על שיר מס' תשע. היא דמיינה איך תהיה ההרגשה לרקוד עם אדריאן. ההרגשה בטח טובה לרקוד עם מישהו.
היא הגבירה את צעדיה ככל שהקצב התחיל להיות יותר מהיר.
היא מרגישה כאילו היא משתחררת ואין הרגשה יותר טובה מאשר לפרוק את העצב באמצעות ריקוד.
ההרגשה הזאת , שהייתה זרה בשבילה במקצת, עזרה להשכיח מעט את העצב שהיא הרגישה.
היא ראתה איך החלום שלה הופך למציאות .
היא חייכה אל הראי שהיה תלוי על הארון . היא נשמה עמוק והתחילה לספור עד שתיים עשרה. היא התחילה לשיר .
תגובות (1)
פשוט מתה על הסיפור הזההה