מעשירה למשרתת – פרק 1

"אז איך קוראים לך?" שאל.
"שרון. אתה דן, נכון?" שאלתי.
"כן" ענה בחיוך.
"תרצה משהו לשתות?"
"אמממממם יש נסטי?" שאל. החיוך לא ירד לא מהפנים.
"כן"
הלכתי למטבח, מתרחקת.
לא הבנתי למה הרגשתי כזה לחץ שאני לידו.
למה היה לי קשה להחליט מה לאמר?
מזגתי לכוס הגבוהה, מזכוכית, נסטי.
חזרתי ונחתי אותה לאט-לאט שלא תישבר על השולחן.
"שרוני, מותק, תביאי לנו שלוש כוסות קולה!" צרחה לי מהקומה השלישית לולה.
"מייד!" עניתי.
רצתי למטבח, מודה בליבי ללולה, שהצילה אותי מעוד רגעים עם דן.
לקחתי מגש והנחתי עליו שלוש כוסות מפוארות, אלה ששמורות למצב שיש חברה אצל לולה וסתיו.
מזגתי קולה לכל אחת מהן, שווה בשווה.
עליתי עם המגש והנחתי את הכוסות על השולחן שבחדרן של סתיו ולולה.
"עוד משהו?" שאלתי.
"אממממממם עוגיות שוקולד צ'יפס" ענתה סתיו.
ירדתי עם המגש.
לקחתי מהעוגיות שהכנתי לפני יומיים.
שמתי אותן בשלוש צלחות, 2 בכל צלחת. נארו עוד 10 עוגיות.
בדרך החוצה, לפני שעליתי שאלתי את דן אם הוא גם רוצה והוא ביקש אחת.
הינהנתי. נכנסתי למטבח ולקחתי אחת. עטפת אותה בנייר והגשתי לו.
"שרוני, מאמי, למה את מתעכבת?" קראה סתיו.
"אני באה!" עניתי. נשכתי את שפתיי כדיי לא לבכות.
הגשתי להן בחיוך חם.
"למה התעכבת?" שאלה לולה בקול נוקב.
"היא בטח פלירטטה עם אח שלי!" אמרה טליה בלעג.
"יש בחור למטה?" צרחה סתיו בהתרגשות.
"למה לא סיפרת?" השלימה לולה.
"אמממם לא יודעת, לא חשבתי שזה יעניין אתכן…" עניתי.
"תובילי אותנו אליו. ואז תנקי פה!" קראה סתיו.
"את בטוחה שלא תרצי להחליף בגדים?" שאלתי בלגלוג קל.
"צודקת! לא חשבתי שאני אגיד את זה אי פעם, אבל תודה, שרוני!" ענתה.
גלגלתי עיניים.
היא פתחה את הארון והוציאה שורט ורוד, מנומר וחולצה שחורה מתנופפת. היא נעלה בעדינות את נעלי הבובה השחורות עם העקב הקטן.
לולה שמה חצאית מתנופפת בצבע ורוד מצועצע וחולצת שחורה צמודה. היא שמה גם נעליי בובה שחורות, אבל בלי עקב. היא הייתה דיי גבוהה גם ככה.
יצאתי וממש לפני שחצו את הקו צרחו "רגע!" הן רצו ושמו שרשרת עם תליון בצורת פלאפון ורוד.
"עכשיו אפשר לזוז!" קראו בתהתרגשות.
ירדנו למטה.
"היי דן. אלה אחיותיי החור-" נעצרתי למראה המבט הנוקב של סתיו.
"אלה אחיותיי, סתיו ולולה" המשכתי.
"שלום" אמר, אבל בלי חיוך, בניגוד לאיך שדיבר שפגש איתי.
הן מיצמצו בחנפנות.
"אני אעלה לנקות את החדר" אמרתי.
עליתי.
"אני רוצה להבהיר לך משהו קטן!" אמרה לי טליה.
"כן?" שאלתי.