מגרש משחקים

ערב סתווי אפלולי, על המדרכה לפני בית התרבות, מגרש המשחקים של ילדותי
״אני רוצה שניפרד, אני רוצה להתרכז בלימודים״ , הייתי רק בכיתה ו' אבל הייתי מאוהב
היא היתה יפה, הכי יפה שראיתי, רגלי גפרור עם קוקו בלונדיני
הייתי המקובל והיא החדשה, הצעתי חברות והיא לא סירבה, חברות של ילדים.
הינו הרבה ביחד, נסיעות וטיולים עם המשפחות וסתם אחרי הלימודים, ביחד יד ביד בערבי כיתה ואפילו ישנו ביחד באותו שק שינה בטיול של התנועה.
אבל באותו הרגע על יד הברזלים, כבר לא הינו ילדים. היא מדברת ואני נשבר היא מחייכת במבוכה ואני נגמר, מזל שחשוך מזל שלא רואה, איך התבגרתי בשניה, וכבר לא הייתי רק בכיתה ו' ומאוהב, הייתי בוגר, בוגר עם חור בלב.
והיא ממשיכה ״זה לא שאין לי רגש אלייך, אבל..״
ערב סתוי אפלולי, על המדרכה לפני בית התרבות , מגרש המשחקים של התבגרותי
רוצה להתחנן לבקש רחמים אבל עומד ושותק מעמיד פנים, אומר בשקט, באדישות, לא מה שמרגיש אבל מה שצריך ״הכל בסדר, אם זה מה שרוצה״ בתוכו צועק, איך את לא מבינה אני הרי הכי טוב שיש בנמצא.
רק שלא תראה, רק שלא תבחין, איך הלב נשבר בפנים.
איך ידעתי אז , ילד, את המשחק של הגדולים, איך ידעתי אז, ילד, להעמיד פנים
לעמוד מול דחיה, מול פסילה אישית, משפילה , ולהגיד ״הכל בסדר , אם זה מה שרוצה״
ואז קרש הצלה ״כרגע לא מתאים אבל אולי פעם אם באמת אוהבים״ ומיד שואלת ״אז מסכים? ידידים?״
ערב סתווי אפלולי, על המדרכה לפני בית התרבות, מגרש המשחקים של עברי
ואני מסכים, לא לפרידה ולא לידידות, אלא מסכים להיאחז בתקווה
עובר יום ואף שנתיים אני אוהב אותה עדיין, מחכה לרגע המתאים, מעמיד פנים, יש לה כבר חבר חדש וגם תספורת.
וחיכיתי ורציתי והיא כבר לא, שנים עוברות, ואני מרחוק. בינתיים מתאהב, לפרקים אף אוהב , מאבד בתולים , שובר לבבות, מעמיד פנים, ואומר בשקט ״הכל בסדר, אם זה מה שרוצה״ והקול מהדהד ״ אם באמת אוהבים״
והנה שלושים שנה עוברות, והלב לא שוכח, אהבה ראשונה אכזבה ראשונה , כאב, אבל גם תקווה
תקווה שיום אחד נפגש והיא תגיד ״עכשיו זה מתאים ״ אני הרי עדיין אוהב
בוקר אביבי, שימשי, בית קפה אופנתי, מגרש המשחקים של בגרותי
״אתה נראה נפלא, מה עושה היום בחיים״ היא עדיין יפה, הכי יפה שראיתי, שדיים, רגליים שיער כבר לא בלונדיני
היא מדברת ואני נזכר, היא מחייכת במבוכה ואני נשבה, שואל אם זוכרת עונה שקצת, מספר שאהבתי אבל עבר, שהלב נשבר אבל נשכח
שוב העמדת פנים שוב אומר בשקט באדישות, לא מה שמרגיש אבל מה שצריך, אבל בתוכו צועק עכשיו את רואה שאני הכי טוב שיש בנמצא?
בוקר אביבי, בית קפה אופנתי, מגרש המשחקים של עתידי
הצעתי חברות והיא לא סירבה, חברות של מבוגרים אולי שעכשיו זה מתאים