כתר על ראשי. פרק 4

טוב זה מה שקרה.נרגעתי. אבל זה לא אומר שלא ( השתעגעתי) התעלפתי.
אחרי שהתעוררתי ממה שקרה שמתי לב לכופסא שהייתה שם והבנתי לפי המראה שלה שאין סיכוי שהבחור,החתיך,ישאיר אותה כאן. בלי שאמרתי מילה סיבי ולילי הבינו שכדי להתחבא ואז לבוא אחרי הרוצח.
אך לפני זה סיפרתי להם מה שראיתי ואז סיבי הלך כדי שניהיה מוכנים ולא נמות מקור בלילה הקריר הזה.
כשהינו מוכנים ומחוממים והסתתרנו מאחורי הוילון הענק (מאוד) של אבי הוא הגיע עייף ממשהו ומזומן ללכת. הוא הפעיל איך שהוא את הכופסא והחל לאט לאט להעלם אך הבעיה היתה שהכופסא לא נעלמה יחד איתו לכן מי כמוני יודע שאני כמובן הבוא אחרי הנער המסתורי לבוש השריון.
"לילי סיבי. בליחה שאני גורמת לכם לאי נוחות אבל… תביאו תיקים אם אוהל גדול ואוכל מים ושמיחות.
הם עשו זאת בלי דיבורים הם ידעו שעדיף שלא ידברו.
כשהכל היה מוכן כשלחצנו על הכפתור כשהתחלנו להעלם… נכנס איש נמוך ועגלגל בפניו וראה אותנו נעלמים ואמר " אוי לא דין!".
ישר הבנתי שדין זה שמו של הנער ( זה צפוי) אבל לא הבנתי למה קרא לנו פחזניות.
נעלמנו סופית בדיוק כשהוא התקרב אל הכופסא ופניו זועמות.