יפה וטובה ומתה.
היא היתה יפה וטובה ומתה.
היא היתה בוהה בקירות במבט אטום לשעות.
היא היתה עוצמת עיניה, וחושבת כל כך הרבה מחשבות.
היא היתה יפה יותר מכולן ביחד.
אבל היא הסתירה זאת, תחת מסכה של חרדה וחוסר נחת.
היא היתה יפה וטובה ומתה.
היא היתה מוצאת עצמה מהרהרת במוות כה הרבה.
היא היתה בוכה בלילות, מחכה בקוצר רוח לאור הכבה.
היא היתה בוכה ללא דמעות כלל.
היא היתה מתייפחת חרש, ועל פניה נסוך חיוך מקולל.
היא היתה יפה וטובה ומתה.
והיא היתה אני.
אבל אני כבר לא.
תגובות (4)
יפה, אבל לא הכי הבנתי את הקטע בסוף "אבל אני כבר לא" את כבר לא יפה וטובה?? או מה?? (בלי להעליב, כמובן)
בעצם אני כותבת
שהיא היתה אני, אבל אני כבר לא.
הכוונה במשפט ׳אני כבר לא׳ הוא שאני כבר לא קיימת, במובן של מתה.
בכל הקטע מדובר על הילדה, שהיתה יפה וטובה ומתה, אבל מתה מבפנים, לא באמת.
אבל בסוף נרמז שהיא באמת מתה.
אני הבנתי את הכוונה של "אבל אני כבר לא" והסיפור הזה מאוד עצוב ונוגע ללב, באמת שממש התרגשתי שקראתי אותו.
הוא אומנם קצר וקולע, אבל את הצלחת להעביר בקצת משפטים כל כך הרבה, הצלחת להעביר בכמה משפטים את הלא יאומן.
גם השם "יפה וטובה ומתה" מאוד ריתק אותי. כי בעצם אין קשר ליפה וטובה לבין המתה, הם שני דברים שונים ואת חיברת אותם ויצרת מזה דבר מדהים.
כתיבה מאוד יפה ואני ממש אוהבת לקרוא את סיפורייך כל פעם מחדש את מצליחה להפתיע אותי, את מאוד מוכשרת, כל הכבוד לך.
כל כך מדהים.
היי מאיה (: התגובות שלך מרגשות אותי בכל פעם מחדש, אני מעריכה מאוד את הנכונות שלך להגיב לי פעם אחר פעם.
תודה !!