חצאית קצרה

גוגל דוקס מפוצץ. ממש. הכל מלא. הקירות שם מכוסים מילים ואין לי איך לנשום כי גם על כל החלונות קשקשתי.
וזה שטויות.
וזה ממש שטויות הכל.
אתה לא יכול לקרוא רבע מזה, אני לא ארשה שתקרא.
וכבר הכנסתי את כולם ממש מתחת לעור שלי בהפגנתיות כזו שתדע שאני כבר לא אוהבת ולא אכפת לי בכלל.
וכבר גרסתי את כל הסופים הטובים עד שהפכו לפירורים ועפו ברוח מתוך כפות ידיי.

מישהו אמר שהכיתה שלנו הכי טובה.
כולם יושבים בשקט. רק ההיא מפריעה. רק ההיא.
למה את לא יושבת?
ולמה את לא סותמת?
ולמה את מסתובבת ושוכבת עם גברים כל היום? למה סמים?

אלוהים, אם רק היית יודע, אתה רואה בכלל?
כל זה שעובר עליי כמו המשאיות הכבדות בדיסקברי שסוחבות טונות של מכונות כבדות מעלות עשן.
אתה בכלל מבין?
אני רוצה שתבין, שתוכל .

הכיתה שלנו הכי הכי טובה.
יש בה כל כך הרבה בנות שונות וכולנו מסתדרות יחד, הרמוניה מפוצצת הורמונים מפוצצים בתוך גוף של נערה שמתה לחקור.
כולנו יושבות יחד, מארגנות את מסיבת הסיום, בוחרות תלבושות.
כולנו יושבות ומצביעות.
כולנו מחייכות. כולנו צבועות. כולנו מזדיינות.
וכל אחת יפה יותר מהשניה, ממש ככה.
כל אחת טובה ובעלת לב זהב ענקי שמאכלס את כל הרסקיו פארטיס בעולם ושולח מתנות לילדים בהאיטי.
הכיתה שלנו הכי טובה.

אבל למה החצאיות שלך קצרות כל כך?