חייה של מתבגרת צינית- פרק 9

כעבור שעה קלה איתי כבר היה בחדר שלי, הוא בהה בקירות החלקים.
"חדר נחמד, בשביל בת."
"אתה שם לב לפרטים הקטנים, אני רואה, רגיל לגמרי, בשביל בת." חייכתי, נהניתי להחזיר לו באותו מטבע. אבל החיוך שלי נמוג מהר כשהוא בא, כשנזכרתי למה איתי פה.
"איתי, אין דרך קלה להגיד את זה…" התחלתי לדבר, אבל איתי קטע אותי.
"את נפרדת ממני?" הוא הרים גבה.
"כן." עניתי.
"נו די, ברצינות?" נאנחתי. זאת הולכת להיות שיחה הזויה.
"כן. אני נפרדת ממך. אני צריכה קצת ספייס." איתי התפוצץ מצחוק.
"את צוחקת עליי?" הוא שאל בחיוך, אך בלבול היה שרוי בעיניו החומות.
"לא." משהוא ראה את הבעת פני הוא הבין שאני רצינית.
"מה עובר עלייך?"
"איתי, התקרבנו יותר מדי. אין לי כבר זמן לעצמי. אני מאבדת את עצמי בקשר שלנו." הוא הניד בראשו באי- אמון.
"התקרבנו יותר מדי? מאבדת את עצמך? בקשר שלנו?" הוא הדגיש את המילה 'בקשר' "זאת כאילו בדיחה? מה לעזאזל קורה פה?"
"איתי, אני מזניחה את התחביבים שלי. אני לומדת פחות טוב ואני מבינה שהקשר בינינו פוגע בי."
"לא אמרת שאין לך תחביבים? שלא אכפת לך מכלום?"
"אמרתי לך מה שאני חושבת."
"את פשוט מטורפת. אם זאת בדיחה, היא ממש לא מצחיקה."
"זאת לא בדיחה."
"איפה המצלמות?" אבל הוא הכיר אותי מספיק טוב בשביל לדעת שאני לא צוחקת. הוא התיישב על המיטה. "ולא חבל לך על הקשר שלנו?"
"חבל לי אבל הדברים שאני עושה…"
"את מתכוונת לדברים שאת לא עושה. יודעת מה, עזבי את זה. פאק איט. פאק יו. ואני חשבתי שאת מיוחדת, אבל בסוף הבנתי שאת סתם משוגעת. כמו שכולם אומרים." הוא אמר ויצא מהחדר ומהבית שלי, כשהוא טורק את הדלת מאחוריו בכוח.