חייה של מתבגרת צינית- פרק 14 ואחרון

הגעתי לספרייה והתחלתי לבכות. לא האמנתי שאיתי מסוגל לחשוב על זה בכלל. כעבור כמה דקות הרגשתי נגיעה בכתפי. הרמתי את מבטי לעיניו של איתי
"תעזוב אותי." אמרתי בעודי מוחה את הדמעות מעיניי. הוא התכופף אליי וחיבק אותי. בכיתי בתוך חזהו. בכיתי והוא נענע אותי, הרגיע אותי. כל הסיפור היה כל כך סוריאליסטי, שכמעט התחלתי לצחוק. אני בוכה בגללו, והוא בעצם זה שמרגיע אותי.
"קת, כשראיתי את יסמין, קול בתוכי צרח לחזור אליה. היא הייתה אהבת חיי במשך שנים, הסיבה שבגללה פגעתי בכל כך הרבה בנות אחרות, הסיבה בגללה לא התאהבתי שוב."
"מספיק," אמרתי והתרחקתי ממנו. "אני לרוצה לשמוע יותר."
"אך אז קול חזק יותר צעק בראשי, 'עד שפגשתי את קת'. את היית זאת שגרמה לי להפסיק לחשוב על יסמין. את היית היחידה שרציתי לצידי." 'הוא אמר היית' חשבתי, מתאפקת לא לבכות שוב לידו. "והבנתי שאני לא מוכן לוותר עלייך. בטח לא בשביל איזו כלבה. ואני עדיין רוצה אותך, עדיין אוהב אותך."
הוא התלבט בין שתינו. הוא לא ויתר עלי. הוא רצה אותה. הוא אוהב אותי.
"תגידי משהו, בבקשה." עיניו התחננו.
"אמרת שאתה אוהב אותי?" לחשתי בחיוך. הוא ניגב את דמעותיי.
"אני אוהבת אותך."
"ואני אוהבת אותך."
בדיוק באותו רגע יסמין התפרצה מבעד לדלת.
"מה אתה עושה פה? בוא כבר, איתיצ'וק." זעמתי שוב כששמעתי את ההתחנפות בקולה.
"אני פה עם החברה שלי, קת. ואל תקראי לי יותר איתיצ'וק."
"כלבה." היא אמרה, נראית כאילו היא רוצה לקרוע אותי לגזרים.
"שלא תעזי לקרוא לה ככה. אמר איתי." יסמין יצאה. איתי הסיט קבוצת שיער מאחורי אוזני וחייך חיוך מבויש. גם אני חייכתי אליו חיוך כזה. הוא התקרב אליי לאט לאט והצמיד את שפתיו לשפתיי. קרביי געשו, הלב שלי פעם במהירות, ראשי צרח משמחה.
"אתם מושלמים ביחד." אמר לפתע קול מוכר. הסתובבתי. זה היה דין. חייכתי אליו. "רק תשמור עליה," אמר דין לאיתי. "היא שווה את זה." דין הלך ואיתי הסתכל לתוך עיניי. ליבי החסיר פעימה. הוא חייך שוב את החיוך המסתורי שלו, החיוך של 'אני לוהט ואני יודע את זה'.
"הילדה הכי יפה בעולם." הוא אמר.
"הילד הכי מושלם בעולם." השפלתי את מבטי לשפתיו. התנשקנו.