חייה של הנסיכה דיאנה – פרק 1

15 ביולי 1981 – שבועיים לפני החתונה
יומני היקר,
שהכרתי את צ'ארלס, הבן של המלכה אליזבת, הייתי אז בת 19 בלבד שעבדה בתור גננת של גן ילדים.
נחשפתי מוקדם מאוד למצלמות של הפפראצי ומאוד לא התלהבתי מזה אך עם הזמן הבנתי שהמצב ימשיך ככה עוד הרבה שנים ושלא תהיה לי ברירה.
אני נמצאת שבועיים לפני החתונה המלכותית שלי ומקווה מאוד שאחרי החתונה, חיי ישתנו לטובה ואכנס לתוך עולם של אגדה כמו של דיסני ובסוף נחיה באושר ועושר עד עצם היום הזה.

השבוע, התרחש דבר מאוד מוזר. ארוסי צ'ארלס, נגע לי במותן והעיר לי בצד: "נראה לי שהשמנת פה קצת" ואני הבנתי שהפתרון היחידי להוריד משקל מהר, זה להקיא בשירותים בשביל להוציא את מה שלא צריך ושהשמלה שלי תותאם עלי טוב. הרגשתי כל כך נורא! הרגשתי שאני מתחילה להיות לא בסדר עם עצמי שאני מתרגלת לעשות את זה כל יום בערב ושאני חייבת לעצור את זה ומהר.
כשהוא שוב התחיל לגעת בי במותן, הוא אמר לי: "כל הכבוד. עכשיו אנחנו מוכנים!"
בהתחלה הייתי בהיקף מותניים 74 ועכשיו 60. היה נורא אבל אעשה הכל בשביל לא לאכזב את המלוכה הבריטית ואת העם ביום החתונה.

29 ביולי 1981 – יום החתונה (לפני הטקס)
יום החתונה הגיע, אני מאוד עסוקה ונרגשת בו זמנית.
ביום השני לקראת החתונה, אני זוכרת שבכיתי המון כשעשינו את החזרות. כל הזמן אמרתי
"אני, דיאנה פרנסיס…" ושוב "אני, דיאנה פרנסיס…".
זה היה היום הכי גרוע בחיי והבנתי מהר מאוד שזה לא הולך להיות קל ושכניראה גם אחרי החתונה, כל האגדה שלי הולכת להיעלם.
אני מקווה מאוד שהטקס יעבור מהר ושכל הסיוט הזה יסתיים אחרי מלא זמן של חזרות, כאבים וסבל. אני מקווה שהיום העם והצופים יאהבו אותי ושיום למחרת הכל ירגע ושארגיש יותר טוב.

29 ביולי 1981 – יום החתונה (אחרי הטקס)
יומני היקר,
הלילה הגיע ואני שמחה להודיע שסיימתי את הטקס הזה. איזו הקלה!
לא האמנתי שיבואו כל כך הרבה אנשים לשמוח, להתרגש ולראות את החתונה שלנו.
כשהגעתי לקתדרלת סנט פול, הסתכלתי מסביב אל האנשים, נופפתי להם שלום גם אל המצלמות ואמרתי לעצמי להישאר עם חיוך טוב בפנים. אני זוכרת גם שממש לפני תחילת הטקס החלפתי בדיחה עם צ'אלס ושנינו צחקנו. הרגשתי שזה הולך להיות יום נחמד.
אחרי הטקס, לקחו אותי ואת צ'ארלס יחד בכרכה לארמון של המלכה (בקינגהאם) ונופפנו שלום במרפסת לעבר הקהל שחיכה לנשיקה שלנו. אחר כמה זמן, צ'ארלס הסיע אותי במכונית שהיה כתוב עליה "התחתנו" ונסענו ברחבי לונדון.
ועכשיו זה הזמן להגיד – לילה טוב.