השועל המהגר

בעולם מקביל ובו אלפי בריות,
ישנה מדינה קטנה ומיוחדת שמתגוררים בה אריות
וסביב המדינה הקטנה, מדינות רבות ומשטרן אלים,
מדינות רבות בשלל צבעים וגוונים.

ובד בבד, במדינה הסמוכה,
מדינת שועלים קטנה וחשוכה
ומיליוני שועלים ברחובות משוטטים
רעבים, חלשים שמצמא מתים.

והעולם המקביל הוא מוזר ושונה
כששועל מאיים על אריה באומץ לב משונה
ובכל זאת, למרות שהשועלים מאיימים בלי סוף,
האריות יודעים שאת הפחד הם עלולים לחשוף

ומצבם של השועלים במדינתם מדרדר
ומלבד רעב כבד ישנו שקט קודר
ולא רק זה, כשמצב נהיה מעיק וסוגר,
מחליט שועל אחד למדינת האריות להגר.

והשועל האומלל במדינה זרה,
לא יודע כיצד להסתיר את מגזרו הרע.
"איך האריות לא יבחינו בהיותי שועל?"
אמר בקוצר רוח כשכולו מבוהל.

ולפתע שמע השועל המהגר,
זוג אריות מדבר על איזה מישהו מפגר.
וכבר במדינה רצה השמועה
שפלש גורם זר למדינה המופלאה.

"אוי לא! ואם עליי מדובר?"
אמר השועל בבכי מוגבר.
"אם יתפסו אותי יגיע סופי,
ובין כה וכה אני חלש אופי"

וזוג אריות נוסף לידו חולף
וככל שצעדיהם מתגברים הוא שואף ושואף
"אל תפגעו בי!" זעק השועל
והשועל המהגר המסכן, לא חכם בכלל…

זוג האריות הביט בו בחשד,
והסגיר אותו בכלוב מיוחד.
"זה הפושע!" זעקו האריות
"לא, זה לא אני! זה לא יכול להיות!"

והשועל נתפס, מושפל מתמיד.
"אני בסך הכל היגרתי לפה, לא לתמיד!"
והאריות הרגישים שהביטו בשועל,
ראו עד כמה הוא ערירי ואומלל

החליטו הם לשחררו לחופש
ואפילו נתנו לו בכפר ורדים נופש.
השועל שמח שהאריות נכנסו לו לנעליים,
למרות שמעמדו במדינתם היה נמוך כפליים

יום אחד, כשהיה כבר רגיל למעמדו הנמוך,
התקשר אליו מפקד הצבא של הצבא העוין הסמוך.
"שמע שועל, יש לך יתרון על השועלים במדינתנו,
אתה תהיה ראש הצבא שלנו אם תחזור לארצינו"

"וואו!" צעק השועל כשכולו מרוגש
"זה הרבה יותר טוב מלקבל אוכל במגש!"
אבל בשנייה אחת, נהיה השועל דכאוני ועצוב
כשנזכר שהיחס כלפי שאר השועלים הוא זעום ועלוב.

השועל התלבט רבות, נתקע בין צומת דרכים,
נתקע בין לבטים רבים מייגעים ומפרכים,
אך לבסוף הסיק מסקנה שעליה אותו מהללים:
"עדיף להיות זנב לאריות מאשר ראש לשועלים!"