הרעש מאחורי השתיקה- פרק 8.

קמתי בבוקר, התרוממתי לאט מהמיטה והצצתי בשעון כדי לראות מה השעה.
"שיט" מלמלתי לעצמי וקמתי במהירות מהמיטה.
רצתי לחדרו של טומי.
"טומי השעון שלי לא צלצל אתה תא…" הפסקתי כשטומי לא שכב במיטתו.
"טומי?" שאלתי.
"טומייי" הגברתי את קולי בלחץ.
אלוהיים, רק שהוא לא עשה לו משהו..
רצתי ברחבי הבית הקטן.
"טומיי" אמרתי באנחה כשראיתי אותו במטבח, מכין טוסטים.
"היי רייל, תראי עשיתי לנו ארוחת בוקר" הוא חייך אליי.
חייכתי חיוך קטן.
"למה לא הערת אותי?" שאלתי ברוגע, העיקר ש"אבא" לא עשה לו כלום.
"סתם… רציתי להפתיע אותך" הוא אמר.
"אבל קצת הקדמת אותי" הוא אמר במבוכה.
"לעזור לך?" שאלתי בחיוך והתקרבתי אליו.
"לא!לא!" הוא סירב בתוקף.
"לכי להתארגן, אני רוצה להכין לבד" הוא אמר.
"אוקיי אוקיי, הלכתי" הרמתי את ידי בנסיגה ופלטתי גיחוך.
יצאתי מהמטבח ומיהרתי להתארגן.

התקדמנו אני והיילי במסדרון.
היילי כהרגלה המשיכה לדבר על דין ואני פשוט.. שתקתי.
ואז בדיוק שהרמתי את הראש , דין עמד עם החברים שלו ודיבר איתם.
פאק. זה רק מה שחסר לי. שדין יראה אותי…
מאז הפגישה איתו אתמול בריתוק, לא ראיתי אותו בכלל, ואני גם מקווה לא לראות אותו בזמן הקרוב.. או, אף פעם!
משכתי את היילי במהירות לכיוון אחת הכיתות שלמזלי הייתה ריקה.
"היי, מה נסגר איתך?!" היא שאלה בכעס.
"כלום פשוט… רציתי לדבר איתך" שיקרתי.
"ולא יכולת לעשות את זה כשהלכנו כי…?"
"כי אנחנו צריכות לעשות שיחה ממש חשובה, וזה לא שיחה למסדרון" אמרתי. לעזאזל אני חייבת להפסיק לשקר לה.
"אוקיי.." היא מלמלה.
"דיברת עם רובי?" שאלתי אותה.
"כן, דיברתי עם רובי . ואני בכלל לא מבינה למה את דואגת לו ככה?!" היא אמרה, לא הייתי בטוחה אם היא כועסת או באמת לא מבינה.
"כי.. כי זה רובי, עזבי את זה שאני מאוהבת בו לגמריי–"
"את מה??" שמענו קול אומר מאחורינו.
הסתובבנו במהירות לכיוון הדלת.
רובי עמד שם. בשוק.
פאק.