הרעש מאחורי השתיקה- פרק 6.

"ריילי" שמעתי קול מאחוריי,זיהיתי את הקול מיד. שיט.
"ה..היי" הסתובבתי לרובי.
"אני צריך לספר לך משהו" הוא אמר. עוד משהו?
"מה?" שאלתי בשקט, אני לא מסוגלת לכעוס עליו, אוף זה כלכך דפוק!
"אמרתי אתמול להיילי..שאני אוהב אותה…" הוא הסביר.
"היא אמרה שאני דפוק" אמר.
"ז..ה מה שהיא אמרה..?" שאלתי בלחש, בשוק.
"הייתי צריך לדעת שהיא לא אוהבת אותי בחזרה, היא בטח שונאת אותי עכשיו רייל, היא בטח לא תדבר איתי יותר בחיים" אמר בתסכול.
"בוקר טוב חמודים" הופיעה היילי מולנו כולה מחייכת ונתנה לכל אחד מאיתנו נשיקה בלחי.
אירוני..
רובי ניראה קצת בשוק, וגם אני לא הבנתי כלכך על מה השמחה.
"אתם לא מבינים מה קרה לי עכשיו…" היא הסתכלה על שנינו , לא מורידה את החיוך ורק מרחיבה אותו יותר ויותר.
היא הביטה בנו מבולבלת כשלא החזרנו תשובה ואמרה
"נוו, תשאלו מה קרה לי עכשיו!"
"מה קרה לך עכשיו?" שאלנו ביחד.
"דין-דיבר-איתי-!" היא אמרה בהתרגשות.
"וואו" אמרתי בציניות.
רובי השפיל את פניו טיפה, הוא היה נראה דיי מאוכזב.
"הייל, אני צריכה לדבר איתך" אמרתי ומשכתי אותה משם.
"אווץ' מה יש לך?" שאלה אחריי שמשכתי אותה לאחת הכיתות שהיו ריקות למרבה הפלא.
"אל תעשי לו את זה" אמרתי.
"לעשות למי את מה?" היא שאלה לא מבינה.
"לרובי, אל תפגעי בו ככה, בבקשה…" אמרתי.
"הוא פגע בך!" היא אמרה.
"ויפגע בי עוד יותר אם תפגעי בו, אז אל!" אמרתי.
"מה את רוצה שאני יעשה?" שאלה.
"תדברי איתו, תסבירי לו שאת לא בעניין" אמרתי לה.
"אוקיי..אני אלך עכשיו.." היא מלמלה ובאה לצאת.
"והייל?" אמרתי והיא הסתובבה.
"תהיי עדינה" אמרתי.
היא צחקקה קצת ויצאה.
תחבתי את האוזניות לאוזניי וישבתי על אחד השולחנות שהיו בכיתה.
הוצאתי דף חלק מתיקי והתחלתי לכתוב את הכרזה שהבטחתי לרוס שאכתוב.

"הוו שלום שלום" עצרה אותי איימי כשהלכתי לתומי במסדרון.
"אני חייבת ללכת" מלמלתי אליה בשקט, זה מה שחסר לי עכשיו. להסתבך עם איימי.
"לאן את חושבת שאת הולכת?" היא חסמה אותי כשניסיתי להתקדם.
"איימי, אני באמת חייבת ללכת" אמרתי, עדיין בשקט.
"ואת חושבת שזה מעניין לי כי..?" שאלה בחיוך הזה שלה ושתי החברות שלה התחילו לצחוק צחוק משוגע מהבדיחה הלא-ממש-מצחיקה שלה…
נאנחתי .
"מה את רוצה?" לחשתי.
"אוייש ריילי, תפסיקי לשחק אותה כלכך מסכנה.." היא אמרה והתקרבה אליי.
לא עניתי לה.
בדיוק המנהל עבר במסדרון.
"אבוש" היא יללה ורצה אליו ורק אני עמדתי מבולבלת ולא הבנתי מה היא עושה.
"מה קרה חמודה?" הוא שאל אותה.
"היא מציקה לי" אמרה איימי והצביעה עליי. הולי שיט היא שחקנית טובה.
המנהל הביט בי, ואני.. שתקתי, להגיד שהיא שקרנית רק יחמיר את המצב.
"היא אומרת לי שאני טיפשה, רק בגלל שהיא בכיתת מחוננים" המשיכה איימי.
"גברת מדסון, ריתוק, היום. בארבע" המנהל אמר לי בקשיחות והלך משם.
איימי העיפה בי מבט שטני אחרון והלכה אחריו, ואחריה שתי השפוטות שלה.
"היי" הבהילה אותי היילי.
"היי" מלמלתי אליה ועדיין הסתכלתי על איימי והשפוטות שלה הולכות.
"הן עשו לך משהו?" היא שאלה.
"חוץ מלגרום לי לקבל ריתוק, שום דבר מיוחד" נאנחתי.
"אני שונאת אותן, היום איימי הפריעה לי עם דין!" היא סיננה אבל אחרי שנייה אמרה בהתלהבות.
"היי זה מזכיר לי, לא שאלת מה דין אמר לי היום?"
"נוו.." שאלתי, רק מתוך נימוס.
"טוב.. בעצם, אני זאת שהתחלתי שיחה. נכנסנו בשער, והוא היה לבד..אז עשיתי נתקעתי בו בכוונה" היא צחקקה.
"את רצינית?" שאלתי בהרמת גבה.
"היי, זאת הייתה ההזדמנות היחידה שלי להחליף איתו מילה" היא הסבירה.
"אוייש נוו" אמרתי.
"בקיצור, הוא ביקש סליחה, ואז אמרתי לו שזה בסדר ואז הוא שאל אותי אם אני מהכיתה של המחוננים, וכשאמרתי לו שכן הוא בא לשאול אותי אם אני מכירה מישהי משם.." היא אמרה ואז נעצרה.
הוא התכוון אליי?
"נוו, אם את מכירה את מי??" שאלתי במתח.
"הוא לא הספיק להגיד , כי איימי הכלבה באה" אמרה.
נשמתי לרווחה. תודה לאל.
נשמע צלצול שהקפיץ את שתינו.
"טוב…נראה לי שזה הזמן שלי ללכת לריתוק"
"ושלי ללכת הביתה" היא צחקה והלכה.