הרעש מאחורי השתיקה- פרק 11.
"אבא הרביץ לך בלילה. אני שמעתי." טומי הבהיל אותי בזמן שהכנתי ארוחת בוקר.
"טומי" קפצתי ואז נאנחתי. "זה סתם..הוא סתם.." אמרתי.
"למה הוא היה חייב לחזור? למה הוא תמיד חייב לחזור ולהרוס הכל?" המבט התמים והנואש שלו גרם לי כמעט לבכות.
טומי" אמרתי בשקט והתקרבתי אליו.
"למה הוא לא יכול פשוט להיעלם??" טומי הגביר את קולו.
"טומי אל תדבר ככה! הוא אבא שלך.." התכוונתי לגעת בכתפו אבל הוא הדף אותי ממנו במהירות.
"אני לא דפוק ריילי, אני יודע שהוא לא אבא שלי" הוא צעק.
קפאתי במקומי. לא יכולתי לזוז. לדעת שטומי יודע ששיקרתי לו בקשר למשהו בזמן שאני מחנכת אותו לא לשקר אף פעם. אני הורסת אותו.
"איך אתה.." אני מצליחה בקושי להגיד.
"אבא שלי לא היה מתנהג ככה" הוא הנהן בשלילה
"אנחנו נדבר על זה בהזדמנות אחרת" אמרתי ללא שמץ של רחמים. הדמעות שהתחילו לנזול מעיניו גרמו לי לרצות לקבור את עצמי עמוק בתוך האדמה, אני גורמת לו להיות יותר מסכן ממה שהוא. אני הורסת אותו.
אני הורסת אותו.
אני הורסת אותו.
אני הורסת אותו.
זה הדהד לי במוח. זה לא עזב אותי.
במשך כל היום המשכתי לחשוב על מה שקרה עם טומי באותו הבוקר. והמשפט הארור שהדהד לי במוח ממש לא עזר לי לשכוח אותו.
"אז.. חשבתי על זה" היילי התחילה להגיד לי ולרובי בחיוך "ואני חושבת שאנחנו צריכים ללכת למסיבה." היא אמרה.
"לא יודעת.." אמרתי "אני לא רוצה להשאיר את טומי לבד"
"נוו מה הבעיה, תגידי לאבא שלך שישגיח עליו" רק עצם המחשבה על טומי לבד בבית ביחד עם "אבא" גרמה לי לחלחלה. הוא רק מחכה להניח את הטלפיים שלו על טומי. וכל עוד אני חייה, זה בחיים לא יקרה.
"כל בסדר ריילי?" רובי שאל כשראה את מבטי. הנהנתי אליו ב"כן" חלש ופניתי להביט בהיילי שהמשיכה לדבר "קדימה, אנחנו נהיה חייבים לצאת פעם בחיים שלנו למסיבה" היא אמרה.
"תלכו אתם..אני לא באה" אמרתי.
"למה את חייבת להיות כזאת כבדה?" היילי נאנחה בעצבים.
הרמתי את מבטי וראיתי את דין עם הפמליה העצומה שלו.
הוא היה בראשה כמובן, מסביבו לפחות עשרה בנות, ואיך לא..איימי. ואם הן לא מספיקות אז גם כל נבחרת הפוטבול עמדו מאחוריו.
"טוב אני צריכה ללכת לשירותים" אמרתי להיילי ורובי במהירות וברחתי, משתלבת בין כל התלמידים הנוהרים לכיתותיהם ונעלמת לגמרי.
אתמול היה נחמד. היה אפילו יותר מנחמד, טומי היה בעננים, בחיים לא שמעתי אותו צוחק כלכך הרבה, ומחייך כלכך הרבה. הוא ממש נהנה בחברתו של דין, והיה נראה שגם דין נהנה.
אני לא ממש בטוחה איך אני אמורה להגיב כשאני אראה את דין.. אם אני אראה אותו..אז אני פשוט מעדיפה למנוע את זה.
"לחכות לך רייל?" שאלה היילי.
"לא זה בסדר, אני ממילא צריכה לאסוף את טומי"
"אוקיי נדבר" היא אמרה ויצאה מהכיתה.
אספתי את החפצים שלי, וכשהרמתי את ראשי לרגע גיליתי שאני לבד בכיתה. לקחתי את הזמן. יש לי לפחות עוד שעה עד שאני אצטרך לאסוף את טומי מבית הספר.
"היי" קפצתי כששמעתי את קולו. עצמתי את עייני. לעזאזל.
חייכתי חיוך קטן ומאולץ אל דין, שנשען על דלת הכיתה, תהיתי איך מישהו יכול להקרין כלכך הרבה סקס אפיל רק מלהישען על הדלת של כיתת המחוננים.
"חיפשתי אותך היום" הוא התרומם ונכנס לכיתה.
"באמת?" ניסיתי להתרכז בהכנסת הקלסר הגדול לתיק.
"באמת" הגיח מאחורי באופן מפתיע והחניק גיחוך כשראה אותי נאבקת בקלסר, ידיו הגדולות עטפו אותי לגמרי כשהוא עזר לי להכניס את הקלסר לתיק. חזהו היה צמוד לגבי.
"תודה" הצלחתי רק ללחוש.
הוא הביט בי מלמעלה, מעביר את ידו ומסיט את שיערי כדי לחשוף את הצוואר הפצוע שלי.
"תפסיק עם ההרגל הדפוק הזה" התעצבנתי מעט והעפתי אותו מעליי.
"מה?" הוא שאל לא מבין.
"להסתכל לי ככה על הפצע, אתה כלכך אוהב לראות אותו?" שאלתי.
"אני.. לא.." הוא צחק.
"מה מצחיק כלכך"
"ריילי"
"מה?"
"אני חושב שזה הכי הרבה שדיברת עד היום" הוא חייך.
שרירי נרפו והתחלתי לצחוק.
"אתה כזה מטומטם" אמרתי.
הוא משך בכתפיו. "מצחיק שאת לא היחידה שאומרת את זה".
הוא לא צחק.
חיוכי נמחק "מה זאת אומרת?" שאלתי.
הוא התיישב על אחד השולחנות ומשך את כתפו בשנית. "ההורים שלי לא ממש מרוצים מההתנהגות שלי. בואי נגיד ככה" הוא ניסה לחייך אליי מעט.
"מההתנהגות שלך?"
"אני לא הילד הכי טוב בעולם ריילי" הוא אמר.
"אני לא מבינה" אמרתי.
"אני מבריז, מתחצף למורים, הציונים שלי לא בשמיים" הוא הסביר.
"איזה שטויות, זה לא מה שהופך אותך למטומטם" אמרתי.
"ספרי את זה להם" הוא צחק מעט.
"אני אשמח לנהל איתם דיון צפוף" כיווצתי את גבותיי וסגרתי את התיק שלי.
הוא צחק "את כזאת חמודה"
לאור מילותיו ניסיתי להסתיר את החיוך הקטן שחמק ממני לפני שהרמתי את ראשי בחזרה אליו.
"אני צריכה ללכת" קבעתי.
"מה?" הוא קם במהירות מהשולחן.
"מצטערת"
"למה את בורחת כל הזמן?"
צחקתי "אני לא בורחת דין, אני צריכה ללכת לאסוף את טומי מבית הספר"
"או אז למה לא אמרת? בואי אני אקפיץ אותך" הוא אמר.
"אני לא חושבת שזה רעיון טוב.."
"שטויות, טומי הוא אחלה גבר שתדעי לך, אני צופה לי ולו עתיד ממש מזהיר בצפיית סרטים" הוא אמר.
"הוא גם ממש נהנה אתמול" חייכתי, שמחתי לשמוע שגם דין מחבב את טומי כמו שהוא מחבב אותו.
"ואת?" הוא שאל פתאום.
לקחו לי כמה שניות עד שעניתי לו, נזכרתי במכות ש"אבא" החטיף לי אתמול אחריי שדין הלך. אם הוא היה מופיע כמה שעות לפני הייתי אבודה.
חייכתי חיוך מאולץ וקטן אל דין, "היה נחמד" מלמלתי בשקט.
"אני חייבת ללכת" לקחתי את הדברים שלי במהירות. "לבד" אמרתי ויצאתי מהכיתה.
תגובות (3)
לא מאמינה שהמשכת. תמשיכי.
עברו יובלותתתתתתתתתת
קראתי עכשיו את כל הפרקים ואני חייבת לציין זה הסיפור הכי מעניין שקראתי בחיי.
זה כל כך סוחף, עצוב, צמחיק ומסקרןן.
אני פשוט חייבת המשך!!!
את מוכשרת בטירוף!
קראתי את הפרק הזה והוא מדהים, אני מתכוונת לקרוא את כל הסיפור.. את מדהימה, בהצלחה בהמשך!!