הרעש מאחורי השתיקה- פרק 10.

"רגע" צעקתי לדלת בזמן שאני מכינה טומי ארוחת ערב.
"טומי אתה יכול לפתוח את הדלת?" צעקתי לטומי.
"כןן" הוא רץ לדלת.
אחריי דקה הוא חזר אליי בריצה.
"מישהו רוצה אותך" הוא אמר.
"אותי?" שאלתי לא מבינה.
"כן נוו" הוא אמר ומשך אותי ביד.
"אוקיי אוקיי אני באה" אמרתי והתנתקתי מידו.
"אוליי תסדרי את השיער שלך" הוא אמר לי בלחץ.
"טומי תרג…"נעצרתי כשראיתי את הדין, נשען על הדלת ומחייך אליי.
לא. זה לא קורה.
"ריילי " הוא אמר בחיוך ונעמד כמו שצריך , משלב את ידיו וגורם לשרירי החזה שלו לבלוט אפילו יותר.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו.
"רציתי להתנצל" הוא אמר והתקדם אליי.
"טוב..אמ..טומי, לך לחדר" אמרתי לטומי.
"את לא רוצה להכיר בנינו" טומי שאל. לא. ממש לא.
"אין מה להכי…" ואז דין קטע אותי.
"נעים מאוד, אני דין" אמר לו דין בחיוך.
"אני טומי" הוא אמר לו והם החליפו כיפים . מה?!
"טוב אני הולך לחדר" הודיע טומי.
"ביי" צחק דין.
"בכל מקרה.." התחלתי להגיד אחריי שטומי הועיל בטובו ללכת לחדר.
"בכל מקרה אני רציתי לבקש סליחה. ולהתחיל את הכל מחדש..אז.. נעים מאוד, אני דין." הוא אמר והושיט אליי אל ידו.
חייכתי חיוך קטן.
"ריילי" אמרתי ולחצתי לו את היד.
"אני יודע" הוא קרץ.
צחקתי. לעזאזל למה הוא פה??
"אני בדיוק מכינה משהו לאכול אז…אם באלך.." התחלתי להגיד.
"אני אשמח" הוא קטע אותי
"ב..אמת?" שאלתי.
"כן בטח, למה לא? את צריכה עזרה?" שאל והתקדם אחריי לעבר המטבח.
"לא לא , מה פתאום" אמרתי.
"שב" אמרתי לו והוראתי לו לשבת על אחד מהכיסאות שהיו ליד השולחן במטבח.
"כן המפקדת" הוא צחק.
חייכתי חיוך קטן והסתובבתי לקרש החיתוך, המשכתי . עד שהרגשתי נשימות על עורפי.
"את בטוחה שאת לא צריכה עזרה" דין הקפיץ אותי ממקומי וגרם לי להיחתך מהסכין.
"איי" סיננתי.
"נחתכת?" הוא שאל בדאגה ונצמד אליי יותר, תופס בידי בעדינות.
"ז..זה כלום.." המילים התחילו להתבלבל לי. שיתרחק.
וכאילו הוא שמע אותי, הוא התרחק ממני לאט לאט.
"יש לך תחבושת או משהו?" הוא שאל.
"תחבושת? תירגע זה רק חתך קטן.." צחקתי.
"הוא ניראה דיי עמוק" הוא היסס
"אני אשים פלסטר.. זה כלום" אמרתי לו בחיוך קטן.
"אוקיי.." הוא ענה.
הלכתי לחדרי, הוא היה דיי חשוך , התיישבתי על המיטה . מה לעזאזל דין עושה.. בבית שלי?
ואיך הגעתי למצב שהוא בכלל יודע על קיומי..?
הסתכלתי על החתך שבאמת היה דיי עמוק, הסתפקתי בפלסטר קטן ויצאתי בחזרה למטבח.
"כןן! ואיך שהדוב קפץ עליו בסרט, יואו זה היה גדול!!"טומי אמר לדין בהתלהבות יתר.
"ואיך שהוא הרג אותו אחריי שתי מכות" אמר לו דין גם הוא בלהט.
נכנסתי למטבח וראיתי שהם כבר אוכלים.
"היי רייל, זוכרת את הסרט שראינו אתמול??" שאל אותי טומי כשראה אותי נכנסת למטבח.
"זה במקרה הסרט האהוב עליי" השלים אותו דין.
"באמת?" שאלתי והוצאתי שתייה מהמקרר, מניחה על השולחן ומתיישבת ליד טומי.
"כן, הוא הציע שנראה אותו אחריי הארוחה" אמר טומי בהתרגשות.
"רק..רק אם זה בסדר מצידך.." הוסיף דין.
"ברור"

אז ראינו סרט, והכנו שוקו חם (וקר בשביל טומי.. כי הוא לא אוהב חם!), ושיחקנו, וצחקנו.. עד שדין אמר שהוא באמת כבר חייב ללכת.
"ביי" אמרתי לו.
"ממש נהניתי היום..ו..רק רציתי להגיד לך, ש..אני עדיין ממש רוצה לדעת מה קרה לך ב.." הוא הושיט את ידו כדי להסיט את שיערי מעורפי אבל הסטתי את פני לפני שהוא הספיק.
"גם אני נורא נהניתי , ביי דין" אמרתי וסגרתי את הדלת.
לעזאזל. למה הוא היה חייב להזכיר את זה?

התקדמתי לעבר חדרו של טומי.
הוא שכב במיטתו, עם הפנים אל הקיר.
התקרבתי אליו. מתיישבת על מיטתו ומלטפת את ראשו הקטן.
הוא הסתובב אליי.
"אני אוהב אותו" הוא אמר לי בחיוך קטן.
"את מי? את דין?" שאלתי.
"כן. ריילי תזמיני אותו אלינו שוב" הוא אמר. כמעט התחנן.
"אני.. אמ.. אולי" היססתי לרגע וקמתי. לא רציתי להרוס לו את האשליה.
הרי אני לא באמת מעניינת את דין ורוב הסיכויים שבפעם הבאה שהוא יראה אותי הוא הולך להתעלם ממני.
אנחנו לא באותם מעמדות, ואני בטח ובטח לא איזה סינדרלה.. אם כבר לכלוכית.
יצאתי מחדרו של טומי לפני שהוא יתחנן אליי שוב.
הלכתי לחדרי.
שכבתי במיטה. מקווה להירדם כמה שיותר מהר.. מה שלא קרה ולא יקרה איי פעם.
עברו שעתיים. הדלת נפתחה באגרסיביות. הוא הגיע.
יצאתי מהחדר במהירות. רק שלא יגיע אל טומי.
הוא היה בכניסת חדרו.
"לא" אמרתי.
הוא הסתובב אליי. החיוך המסריח שלו היה מלא שנאה.
"בואי, תחטפי כפליים.. כרגיל" הוא אמר.
התקרבתי אליו.
"רק תעשה את זה בשקט. ומהר." התחננתי ספק אליו ספק אליי.
ושוב מכה כבדה כיסתה לי את הלילה בכאב שלא נגמר…