הסוד של סינדרלה – פתח דבר ועל מה הסיפור יעסוק

סינדרלה ידעה שבסופו של דבר זה יקרה, אך הדמעות בכל זאת שתפו אותה כשראתה כי אביה הצטרף לאימה השמימה והותיר אותה לבדה אל מול הגברת טרמיין ושתי בנותיה: דריזלדה ואנסטסיה.
"הוא היה חולה כבר זמן רב," הזכיר לה ברונו, כלבה הנאמן וידידה הטוב. "ידענו שהוא לא ישרוד. תחשבי חיובי: עכשיו סוף סוף התאחד עם אישתו האמיתית, לא אימך החורגת."
סינדרלה ליטפה את הכלב המנומר בחיבה.
"סינדרלה!" קראה אימה החורגת מתוך הבית, \"הרצפה לא תנקה את עצמה ואין שום סיבה שאבזבז מכספי היקר על עוזרת בית. מעכשיו, את עושה את כל העבודות של גברת דלפב!"
"למה? איפה גברת דלפב?" שאלה סינדרלה בהפתעה. היא אהבה את העוזרת בית שלהם. גם אביה אהב אותה. לפעמים הצטערה שבעיוורונו של אביה אחרי מות אימה, הוא לא התחתן עם גברת דלפב, שהייתה נחמדה תמיד.
סינדרלה סימנה בידה לכלב להסתלק. גברת אליסון לא אוהבת כלבים ובטח שלא תשמח לגלות כי היא משפיעה על חיות. משפיעה, לא מדברת. בין הדברים הללו יש הבדל עצום. חיות (ברובן) אינן חכמות מספיק כדי לקלוט שפה שלמה, לכן יהיה טעות לומר שהן מדברות. סינדרלה יודעת להשפיע על חיות כך שהן יוכלו "להלוות" מעט מבינתה לזמן השיחה שלה איתם.
"גברת דלפב הלכה לעולם קסום משלה" אמרה גברת טרמיין כשסינדרלה נכנסה לביתה הגדול, עכשיו כשיפכה ולא כבעלת הבית.
סינדרלה החניקה זעקה. כמה רוע יכול לשכון בליבו של אדם? סינדרלה אומנם הייתה רק בת עשר, אך לא הייתה תמימה. המפלצת בדמות אישה מושכת בגיל העמידה שעומדת מולה רצחה – סליחה, שלחה מישהו לרצוח – את גברת דלפב. היא שלחה אותה לעולמה!
סינדרלה לא הייתה מסוגלת להביט בפניה של אימה החורגת, אז החליטה לשטף פעולה – בינתיים – ולשטוף את הרצפה.
היא לקחה מטפחת מהשולחן עץ הענק שבעבר שימש את אביה לעבודתו בשעות ערב מאוחרות והכניסה לתוכו את רעמת התלתלים החומים בהירים שלה.
היא תחייה את חייה כרגיל, עד שיום אחד, היא תחזיר לגברת אליסון, גם אם חייה תלויים על הכף!