הסוד של סינדרלה – פרק 7 חלק א'

השבוע הראשון ללימודים חלף על סינדרלה במהירות (ובו הספיקה לתחון – בעזרת הסנאים – קפה לחודשיים) וכבר הגיע סוף השבוע.
היה זה בזמן שסינדרלה שטפה את מרצפות הרצפה כשהשליח הגיע. היא ישבה על רגלי וקירצפה את רצפת המבוא.
'איזה גורל עצוב חיקה לי במות אבבי,' חשבה סינדרלה במרירות. מחשבות כאלה באו והלכו לעיתים שכיחות במוחה של הנערה עד שהיא כבר חשבה שיש לה פיצול אישיות. לפעמים דימיינה לעצמה שיש לה (ולכל אחד אחר) מלאך ושטן בראש שלוחשים לה את דרקיה בחיים. לפעמים אף דימיינה שהמלאך של אמה החורגת חולה או בשבי או דבר מסגנון זה, אך אז זה נשמע כמו תירוץ עלוב לרשעות ליבה ומלבד זאת: היא הרי השטן בהתגלמותו! 'נו, טוב!' חשבה סינדרלה, 'לפחות גברת טרמיין לא מכרה אותי לאיזה זר כדי להרוויח כסף או שלחה אותה להיות חלק מהבנות המסכנות בנות התים עשרה ומעלה שמתארסות לאחרים נגד רצונן מפני יופיין!' סינדרלה ידעה היטב שהיא יכלה להיות יפה לו רצתה… והתקלחה, סורקה ולבשה בגדים חדשים ונקיים.
הדפיקות נשמעו על הדלת, חזקות וקצרות.
"דואר לגברת טרמיין!" קרא קול, שבעליל לא היה מרוצה מהחוק המטופש של גבירת האחוזה שהדואר צריך להגיעה עד דלתה. כנראה כדי שלא "יחתתו" בו.
סינדרלה פתחה את הדלת כשהיא מיישרת את שמלתה והופתעה לגלות שזהו הנהג של הנסיך.
"את…? אני הדוור החדש פה, נעים להקיר! הנה הדואר!" הנהג דחף לידיה הרטובות ממים וסבון של סינדרלה כמה מכתבים וחצי הלך חצי רץ משם.
'משפחת המלוכה נראית לי מוזרה יותר מיום ליום ואני לא מקירה אותם אישית! טוב… מלבד האנס.' היא רפרפה על הדואר.
"תשלומים.תשלומים. מכתב מראש העיר…" סינדרלה דחפה את המכתב מראש העיר בין שתי אצבעות אחרות והמשיכה לרפרף. "עוד תשלומים… אה! מכתב מהכנסיה!" סינדרלה הניחה אותו בצד, כי ידעה שזהו נושא צדקה והיא היחידה בבית שמוחנה (אומנם בסתר) לתרום.