הסוד של סינדרלה – פרק 6

"אין מצב!" קרא האנס, "את הבת של האדון לשעבר של העיר הזאת? אבל את שפחה!"
סינדרלה הביטה בהאנס במבט מקפיא.
"זאת אומרת… את לא נראית כמו היורשת של אדון או בעל מעמד גבוה כלשהו," האנס תיקן את עצמו, "אז למה את לא מתופחת שלומדת באחוזתה? את גם באת לראות איך האנשים הפשוטים מקרוב?"
"הלוואי…" מילמלה סינדרלה בחולמניות. היא ניערה את ראשה כששיערה הזהוב והמלוכלך ניתז לכל עבר. "אבל זאת לא המציאות. אתה צודק. אני שפחה. איש אינו יכול לשנות את זה. איש מלבדי, זאת אומרת. לי כבר יש תוכנית איך לקבל את הצוואה חזרה מגברת טרמיין אחת ולתמיד!"
"גברת טרמיין? היא לקחה לך את הצוואה?" שאל האנס, "אה, נכון! אמרת משהו על להחזיר את מה ששלך וצוואה…"
"זה לא עניינך!" אמרה סינדרלה בביטול. "עוד לא הבטחת לי שלא תגלה!"
"אז אני מבין שאני איש הסוד שלך?" שאל האנס וניפח את חזהו.
"יותר כמו ילד קטן וטיפש שגילה את הסוד שלי כהתגנב אחרי כמו שועל!" אמרה סינדרלה והאנס צחק. "מה באמת ניסית להשיג מלעקוב אחרי?"
"אה, את הסוד הזה לא אגלה לך, אשת סוד שלי!" אמר האנס והביט שוב בנחל הקטן שזרם תחתיהם. סינדרלה לא הייתה בטוחה אבל נדמה לה שהוא הסמיק. "בכל אופן, תראי לי סנאי מדבר. אני רוצה לראות אותו שר 'למריים טלה קטן' בקול צפצפני."
"דבר ראשון, איני המשרתת שלך ובהסבאתך, גם לא נתינה שלך. דבר שני: הסנאי צריך לדע איך לשיר לפני שישיר וחוץ מזה, סביר להניח שהוא לא מקיר את השיר. או, בצם, כל שיר שהוא! כשיו, אם תוכל לסלוח לי, אני מאד ממהרת. לי לאסוף חלק ממה שתחנו הסנאים כדי להביא לאחוזה, אז שלום ויום טוב!"
סינדרלה קמה, החליקה את שימלתה בידיה והסתובבה ללכת כשיד תפסה בה.
"למה את ממהרת?" שאל האנס. "השארי איתי עוד מאט. בבקשה? אוכל להראות לך איך לבנות רפסודה!"
סינדרלה הסתובבה להביט בנסיך. "מאיפה אתה יודע איך להכין רפסודה?"
"באחד מהקורסים של הנגרות שאבי שלך אותי לעשות. זו לא רפסודה מושקעת. רק רצפה. אבל זה יציב ושט מעולה!"
סינדרלה קבשה חיוך. "טוב אני מניחה שאוכל להשאר עוד חצי שעה…"

סינדרלה חזרה הביתה לאחוזה, כשהיא מברכת לשלום את השומרים. היא נכנסה פנימה והביטה בשעון ופניה החבירו. יש לה עשר דקות לבשל משהו למשפחתה החורגת!
היא רצה בסרה למתבח והחליטה לעשות את הלא יעשה. היא החליטה לבשל להן אוכל פשוט ביותר ולטבלו כך שיהיה לו טעם רגיל.
אחרי שגמרה היא מיהרה עם המגשים באיחור של שתי דקות, אך היה לה את כל הזמן שבעולם. זאת הודות לז'אק, העכבר הצרפתי ולחברו החדש גאס, שדאגו לחוון מחדש את שעון הקיר המרשים של גברת טרמיין. אך סינדרלה ידה שזה היה קרוב ושלא תוכל להנות יותר מחברת הנסיך. 'לכי תדי כמה ידידות כאלה יש לו או כמה בנות הוא מנסה להרשים!' חשבה סינדרלה.
אך למרות הכל, משהו משך אותה לפראות ולחופש… וכמובן לנסיך.