הסוד של סינדרלה – פרק 2

האחוזה של בני משפחת וסיליה (עכשיו של גברת טרמיין, אמה החורגת של סינדרלה) הייתה גדולה מאחוזות אחרות ומלא חפצי נוי מקסימים. אחת האחוזות המפוארות במדינה. על כך יכלה סינדרלה להודות לסבא של סבא, שעבד קשה כדי להעלות את רמתו מאיכר פשוט לאיש עשיר ומסורתו המשיכה דורות, עד שהגיעה לסינדרלה, שהצליחה לעבד את הכל ביום בו אביה נפטר.
סינדרלה הרימה מבט אל החומה הגבוהה שסבבה את גני האחוזה ואל השומרים אשר התהלכו עליה, הלוך ושוב. את האחוזה עצמה השיג סבא שלה ז"ל, שבנה אותה אחרי שהפך את עצמו לאדון. כל זה היה לפני שהמקום הפך לעיר מודרנית. שומר אחד הציץ בסינדרלה וצעק לשומר אחר לפתוח את שער הסורגים. השומר השני ניגש לשער ופתח אותו באזרת מפתח גדול וכבד מכדי להחזיק ביד אחת.
"תודה, אדוני," אמרה סינדרלה. אביה לימד אותה לדבר בכבוד לכל אדם באשר הוא (רם מעלה או נחות ממנה). היא קדה קידה קטנה.
השומר הזעיף פנים אל סינדרלה, אילו אומר "מי זו השפחה הזו שתדבר אלי?", אך השומר שראה את סינדרלה נתן לו מכה קטנה על הכתף. זה היה ג'רי, ששמר עוד מימי אביה וידה את ליבה הטוב של בת אדונו.
סינדרלה נכנסה לחצר (שהייתה בעצמה כגודל הבית) והריחה את ריח הפרחים של הגינות רחבות הידיים של גברת טרמיין. סינדרלה כבר לא זכרה איך נראה הגינה לפני שהגיעה כדי לשפץ את המקום לפי תעמה היקר. סינדרלה הלכה על שביל האבנים הלבנות ובדרך ברכה לשלום את הגברת רוזילדה – הגננית הצעירה והשטקנית.
ברגע שהגיעה לדלת הרחבת ידיים של בית האחוזה, מחור קטן בקיר יצעו שני עכברים קטנים לברך אותה לשלום. האחד מעט עגלגל מרעהו.
"סינדרלי! סינדרלי!" ציץ הרזה מביניהם ומשך באקבותיו את האחר. היה זה ז'אק, העכבר החביב עליה מכל שוכני האחוזה. הוא האריך אותה בשל מעשיה להגנה על העכברים: בכל פעם שאמה החורגת חשדה בקיומם של העכברים והזמינה איש מקצוע לתפוס אותם, סינדרלה הזהירה את העכברים והחביאה אותם.
"שלום ז'אק!" אמרה סינדרלה לעכבר והתעלמה מהמבטים המוזרים שתקעה בה גברת רוזילדה, שחשדה שלסינדרלה יש חבר דימיוני וזקוקה לאישפוז.
"גאס, זאת סינדרלי המדהימה שסיפרתי לך עליה!" ציץ ז'אק לחברו והצביעה על סינדרלה. "היא תגן עליך ותיתן לך אוכל! לא שאתה זקוק לו…"
"ז'אק!" קראה סינדרלה.
"סליחה, סליחה," ז'אק הפנה את מבטו אל סינדרלה, "סינדרלי, זהו גאס! מצאנו אותו הבוקר מנסה להסיג מהגבינה של מלכודת העכברים. מזל שברונו בדיוק העסיק את החתולה ודיאבלו מצא אותו, אחרת כולנו הינו בצרות גדולות!"
"מ… מ… מצטער," גמגם גאס והרקין את ראשו העכברי בתבוסה.
"אין צורך, ברוך הבא, גאס! אך אם תסלחו לי, אני צריכה למהר לפרוק קניות ולשטוף את הרצפה. כבר התאקבתי מספיק בדרך לפה."
"מה, קרה משהו?" שאל ז'אק והבחין שאלילתו אוזבת, "סינדרלי!"

אחרי ששטפה סינדרלה את מרצפות חדרה של דריזלה ואת חדר הבגדים של אנסטסיה, היא ירדה מטה לבשל במהירות מרק גזר לפני שגברת טרמיין תחזור.
היא חתכה גזרים ובצל ירוק ותהתה בינה ובין עצמה באירועי היום. הנסיך. זה היה הנסיך. 'אבל הוא כל כך צעיר, כשנה מעליי!' חשבה סינדרלה וניגבה את הזעה ממצחה.
כשהיא גמרה עם המרק, סינדרלה יצקה אותו לשלושה כערות חרסינה (דואגת לשמור שלושה סנטימטר גובה מרק בסיר בשביל העכברים) והניחה אותם על שלושה מגשים יפים, כשבצד כל מגש שלושה פרוסות לחם, כלי קטן עם הריבה שקנתה וכוס גבוהה של מים.
אחרי שסידרה את המגשים, קופפה סינדרלה את ראשה מתחת לברז ולגמה מין המים.
היא העמיסה את המגשים (אחת בכל יד ואחת על הראש) ופנתה שוב במאלה המדרגות המפוארות אל חדרי בנות ביתה שהיו אמורות להגיעה לפני עשרים דקות (הזמן הממוצע למקלחת שהן לוקחות עם חזרתן הביתה).
סינדרלה דפקה על דלתה של אנסטסיה ולאחר שנשמע קללה או שתיים, נכנסה, הניחה את המגש על המיטה הגדולה. היא השתדלה לא להביט לכיוון עץ דמוי אקורדיון שנועד להחלפת בגדים (סינדרלה לא בדיוק ידעה איך קורעים לזה), כי ידעה שאנסטסיה אף פעם לא שמה אותו כמו שצריך ולא התלהבה מי יודע מה מהרעיון לראות את גופה הערום של אחותה החורגת.
היא יצאה מהחדר ופנתה לחדרה של דריזלה. דירזלדה הייתה עסוקה בלבשם את עצמה יתר על המידה, כך שסינדרלה לא יכלה לראות דבר מלבד בד שמלתה המפוארת ושיערה הג'ינג'י מבעד לעננות הבושם שגרמו לסינדרלה להשתאל.
סינדרלה יצאה כשדריזלה צועקת עליה להיות בשקט כי היא מנשה לדייק עם הבושם. יללת חתול נשמעה וסינדרלה ידעה שדריזלה עברה לבשם את החתול שלה – לוסיפר.
סינדרלה הלכה לקצה המסדרון, שהפך להיות מקושט עוד יותר בדיוקנאות של גברת טרמיין ובנותיה מאז שהיו תינוקות ועד פרצופן המצמרר היום.
סינדרלה דפקה על הדלת הגדולה מכולן, שפעם הייתה שייכת לאמה האמיתית. היא דפקה על הדלק.
"יבוא" נשמע קול שליו וסמכותי שהעביר בסינדרלה צמרמורת.
סינדרלה פתחה את הדלת לאט, כדי שלא יחרוק, אך ללא הועיל. הדלת השמיעה חריקה נוראית ולוסיפר רץ פנימה כאחוז טירוף כשהוא מריח כמו שדה ורדים שלם.
"סינדרלה!" קולה של גברת טרמיין היה תקיף, באליל לא מרוצה מהריח הנודף מחתולה או מהעובדה שהדלת חרקה וסינדרלה עדיין לא בפנים.
סינדרלה מיהרה פנימה עם המגש כשמבטה לרצפה כדי לא לראות את פניה של אמה החורגת. היא הניחה את המגש על שולחן הכתיבה שעליו ישבה תמיד גברת טרמיין.
"סינדרלה," אמרה גברת טרמיין בקול חמוץ כלימון.
"הליידי?"
"מדוע יש ריבה לצד הלחם שלי? את יודעת כי זה משמין, האין זאת?" קולה של גברת טרמיין היה מתוח כמו מיטר שכל שניה עומד להקרע. "והאם לא הזברתי לך כמה מראי ומראה בנותי חשוב? שטפי את האורוות!"
"כן, הליידי."
"ומה זה? לחם שמריח כמו עוגה? היית במאפייה לאחרונה?" שאלה גברת טרמיין בנימת הזהרה, שסינדרלה ידעה שמותב לומר את האמת.
"כן, הליידי. מהיום, ליתר דיוק. נגמר הלחם ו…"
"כבר?" הקול המופתעה של גברת טרמיין הפתיעה את סינדרלה. גברת טרמיין חייכה חיוך אכזר שסינדרלה לא יכלה לראות עם ראשה המורכן שהתחנן להעלם בתוך גופה. "אני צריכה ממך עוד משהו אחד, לבינתיים. תחני לי פולי כפה שיספיקו לי לחודשיים!"
"כבקשתך," אמרה סינדרלה.
"ביומיים" סיימה גברת טרמיין, מחייכת למראה הבהלה על פניה של בתה החורגל. "תודה על האוכל!"
וסינדרלה יצאה.