החיים ע"פ אלי- פרק 3

עברו שבועיים, שון ואני נהינו ידידים.
"הי" אמר לי שוון כשבאתי לבית הספר "יש משהו שאני חייב לספר לך.." התרגש
"מה יש, שון?" שאלתי בעייפות ופיהקתי.
"אני ובלה נהיינו חברים!" אמר בהתרגשות וחייך חיוך גדול.
"מה?" החמצתי את פניי.
"אני ובלה נהיינו חברים!" חזר.
"ככן.. הבנתי את זה.." אמרתי בעצבות והורדתי את ראשי.
"מה? את לא שמחה בשבילי?" שאל
"מה? לא! אני שמחה! ברור שאני שמחה!" אמרתי וניסיתי לחייך.
הדמעות ניסו לרדת אבל ניסיתי להשאר אותם בעיניים והתאמצתי לחייך.
"את בסדר?" גירד בשערו היפה.
"כ..כן! אני מתרגשת בשבילך!" שיקרתי.
"את לא צריכה להתרגש, היו לי הרבה חברות, היא לא הראשונה.." אמר וצחק.
ניסיתי להצטרף אליו לצחוק אבל לא יכלתי, הדמעות נאבקו לזרום והתיאשתי ונתתי להם לזרום. ישר רצתי לשירתים,
"לאן, אלי?" שאל באי הבנה.
"אממ.. אני צריכה דחוף לשירותים!" צערתי מאחורה.

צלצול להפסקה, שון בא אליי,
"אלי?" שאל
"מה?" נהייתי אדישה.
"מה יש לך?" שאל "מאז שסיפרתי לך שבלה חברה שלי נהיית אדישה!"
"מה פתאום!" אמרתי והלכתי.
הוא לא נתן לי להתחמק.
"נו….?" בא אליי.
"מה נו?"
נשמע צלצול של סיום ההפסקה.
"תגידי לי למה את מתנהגת ככה!"
"לא יודעת איך אני מתנהגת, ותעזוב אותי בשקט!" הרמתי את קולי והלכתי בעצבנות לעבר הכיתה.