אני לא סינדרלה

מאז ומעולם שנאתי את סיפור סינדרלה, כי הוא לא יכול לקרות! לא מחכה לאף אחת נסיך חלומות שיעבור בית בית רק כדי למצוא אותה ,כבר חוותי את האכזבה הזאת. זה קרה בכיתה ח', הייתי מהסוג הנידח והמתבודד בבית הספר אבל זה לא אמר שלא היה לי רגשות. רון טרנר-זה היה שמו של הנער שהיה גורם לי לפרפרים בבטן ,להזעה ולהתרגשות, הוא היה גבוה מאוד עם שיער חום וצבע עורו היה בהיר, הוא היה מהמעמד הגבוהה שתמיד מוקף בחברים סנובים שאהבו לרדת על ילדים אחרים…
הם כל הזמן ישבו בקבוצה ענקית בקפיטריה וצחקו וריכלו. בואו לא נשכח את דנה פול, האקסית של רון. היא כל כך מעצבנת וחושבת שהיא מלכת העולם, הכינוי שלה אליי זה "פריקית". כל פעם שאני עוברת ליד השולחן שלהם יחד עם בטי הם ממציאים בדיחה חדשה עלינו וזה ממש מעליב. זה קרה ביום בהיר אחד ושטוף שמש ישבתי עם חברתי בטי על הספסל ודיברנו כמה אנחנו אהבנו את הסרט שצפינו בו אתמול בבית הקולנוע. בטי הייתה מאוהבת בשון טלפרי, הם היו די מתאימים כי לשניהם היה שיער בלונדיני ושניהם היו עגלגלים ושמנמנים, אבל כמובן לא אמרתי לה כלום על כך. היה צלצול ומיהרתי ללוקר שלי להוציא את ספר מדעים ומחברת מתמטיקה. פתאום נפל מכתב וורוד מן הלוקר ועליו מעוטר וורדים ושושנים ולבבות. הייתי ממש מופתעת כי לא ציפיתי למכתב אהבה בשבילי. פתחתי את המעטפה ושם היה רשום: אמילי היקרה, אני פיתחתי רגשות כלפייך ואני מאוד רוצה לפתח אתך קשר חדש ולשכוח את העבר. תפגשי אותי בקפיטריה ממני רון טרנר. כל כך התרגשתי שלא הייתי קשובה כל שיעור מדעים ומתמטיקה. סוף כל סוף יצאתי מן השיעור הלכתי להסתדר בשירותי הבנות מול המראה. כשהייתי בדרך לקפיטריה הכל היה כאילו בהילוך איטי. האנשים זזו לאט אני זזתי לאט אבל דפיקות הלב שלי פעמו מהר מן הרגיל. הגעתי לקפיטריה ו….

טוב…בשביל לדעת תקראו את הפרק השני