אני לא סינדרלה-פרק 6

בפרק הקודם:
הבוס שלי חילק משכורות לכל אנשי הצוות והקריא שם אחר שם. הוא סוף סוף יודע מי אני!!

לאחר 3 שעות שינה קלה שנשארתי בבית הטלפון צלצל. זאת הייתה בטי,זוכרים? החברה הכי טובה שלי מהחטיבה? אנחנו הצלחנו לשמצור על קשר מעולה בשנים האחרונות. בטי נשואה לשון טלפרי,גם הוא מהחטיבה. הם היו בערך חברים מגיל 16 והתחתנו שנה שעברה בעוד הם בני 20. בטי התקשרה אליי ואמרה:"אמילי,שמעתי שיש סייל מטורף בקניון? את רוצה לבוא?" "לא תודה בטי,אני חושבת שיש לי סחרחורת…אולי אחר כך.." חזרתי לספה ואז שוב פעם צלצלו אליי,הפעם זה היה הבוס שלי:"אמילי? למה לא הגעת היום?" "אני לא מרגישה טוב…אני חושבת שאני כבר יחזור מחר לעבודה" "אאא..ו..אמילי רון טרנר מוסר לך שהוא מאוד מצטער על מה שקרה.." "מה קרה?" "אא…הוא ציין להזכיר שמה שקרה בכיתה ח'" הפלתי את הטלפון על הרצפה ולא האמנתי למה ששמעתי.אני לא עיכלתי את הדבר הזה שהוא באמת יודע מי אני. נשכבתי על הספה וחשבתי מה לעשות…"אלי אני ייברח לאפריקה? שם אין אנשים שקוראים להם רון טרנר….אולי אני יצבע את השיער לאדום וייעשה ניתוח אף…אולי אני יחליף את השם שלי לחבציבה…אין לי מושג מה לעשות!!!" יום אחריי חזרתי לעבודה,קמתי מוקדם ויצאתי מוקדם רציתי קצת זמן לעצמי בלי הטרנר הזה. לא רציתי אפילו לחשוב על מה שקרה אבל זה לא יצא מן הראש. הייתי שעה לבדי בדיינר עד שראיתי את רון טרנר מגיע מרחוק. הפעם הוא היה בלי מכונית הוא כנראה בא ברגל. שטפתי קצת כלים ואז ראיתי את רון טרנר מעקם את רגלו ונופל על הרצפה. לא ידעתי מה לעשות,לא רציתי לעזור אבל כן רציתי לעזור. בייתי מול הדלת והייתי בשיחת נפש עם עצמי עם לצאת או לא. ראיתי אותו אוחז ברגלו ולא קם מן הרצפה. החלטתי לצאת אליו ולעזור לו:"אתה בסדר?נפצעת חזק?" "לא נפלתי בכוונה!" "בכוונה? למה?" "כי רציתי שתבואי לכאן." נדהמתי ממה ששמעתי:"אני רוצה לשכוח את העבר. אני מחבב אותך עכשיו ועכשיו אני באמת רוצה לחדש את היחסים ביננו." "עם זה מה שאתה אומר שוב אני לא מאמינה לך" קמתי והלכתי הבייתה. אני לא מאמינה שעכשיו הוא מחבב אותי. הנקמה שלי כבר מתחילה. עכשיו שהוא יבוא אליי בזחילה שהוא יהיה הנואש. שמתי מוזיקה והתחלתי לרקוד קבעתי עם בטי ללכת לקניון ולספר הכל!! גם קבעתי עם כמה חברות לצאת לסרט!! השבוע התנהל מעולה. הדיכאון שלי חלף.
זה היה יום שבת התעוררתי מוקדם בשביל לצפות בתכנית האהובה עליי ולשתות קפה. לאחר דקות ספורות פעמון הדלת צלצל,פתחתי את הדלת והיה איש קירח אוחז בזר פרחים עם כרטיס ביד:"אמממ…גברת אמילי?" "כן…?" עניתי בעודי מופתעת:"קיבלת זר פרחים מרון טרנר" פתחתי את עיניי. חייכתי ולקחתי את הפרחים. שהוא סגר את הדלת אמרתי לעצמי…רק רגע…מה אני עושה? אני בנקמה,אני לא נסחפת לשטויות שלו. פתחתי את ארון הכלים ודחסתי את הפרחים שם. בשעה 15:00 כאשר ישבתי על המחשב וקראתי את המיילים שקיבלתי. פעמון הדלת צלצל ואיש שעיר מאוד עם גבות מחוברות אחז בידו שוקולדים ושאל:"אממ.גברת אמילי?" "כן.." עניתי בייאוש:"רון טרנר ביקש להעביר לך את חבילת השוקולדים הזאת." לקחתי את השוקולדים לקחתי רק שוקולד אחד כי גוועתי מרעב ושמתי את הקופסא בארון. בסך הכל,15 משלוחים של זרי פרחים,שוקולדים ומתנות ובלונים הגיעו אליי…וחשבתי שזה צריך להיפסק ומהר. ביקשתי מהבוס שלי את מספר הטלפון של רון. חייגתי את המספר שלו ואיך ששמעתי את קולו ניתקתי במהירות. התקשרתי אליו שוב וה-פעם לא ניתקתי:"הלו?" נשמע קולו של רון:"רון אתה חייב להפסיק עם זה…אני לא רוצה לקבל ממך שום משלוחים!!!" "אמילי….אני…" "לא פשוט על תגיד כלום ותפסיק להוציא כסף על כלום כי בפעם הבאה עם תשלח לי משהו אני יחזיר אותו חזרה." ניתקתי את הטלפון ובייאוש פתחתי את הארון ואכלתי את השוקולדים…מה עם כבר יש לי שוקולדים אני ינצל אותם…