אני לא סינדרלה-פרק 4

בפרק הקודם:
רון הצטרף לעבוד יחד איתי בדיינר. לא מספיק הוא הרס לי את החיים בכיתה ח' ועכשיו הוא שוב פעם מנסה להשמיד אותי?

לא עצמתי עין לרגע,נשארתי ערה עד 4 בבוקר. כל כך לא רציתי שהלילה הזה ייגמר. רציתי להשאר בבית או לעבור לעבודה אחרת. כל פעם הלכתי לראות טלוויזיה או לשתות מים קרים. מצאתי את עצמי ישנה על השטיח בסלון. הבוקר העיר על פניי וזה סימל רע בלבד. לא רציתי ללכת לעבודה בכלל. שתיתי את הקפה ומילמלתי לעצמי מילים של שנאה כמו "כמה אני שונאת אותו,איך לא התגעגעתי אליו,כמה אני רוצה שהוא יעזוב" וכו'… נכנסתי למכונית בייאוש ונסעתי לדיינר. נכנסתי לעמדה שלי והתחלתי להעביר סמרטוט על כל השולחנות. שמעתי טריקה של מכונית. הסתכלתי מבעד לחלון וראיתי אותו יוצא ממכוניתו עם כוס קפה ביד. מהר רצתי למחסן הכלים והתחבאתי שם. לא ידעתי מה אני עושה פשוט רציתי לראות מה הוא ייעשה בזמן שהוא חושב שאין כאן אף אחד. הוא הניח את כוס הקפה על השיש של הדיינר ובטעות נזל לו קצת מהקפה ישירות על השיש. כל כך התעצבנתי כי הרגע ניקיתי שם. הוא פשוט לקח מגבת נקייה וניגב את הכתם,שראה את הכתם הגדול שיצר על המגבת במקום לשים את זה במכונת הכביסה הוא זרק את המגבת לפח. ממש כעסתי אבל עדיין התחבאתי במחסן. הוא התיישב בכסאת הדיינר שתה את מעט הקפה שנשאר לו בספל וקרא את עיתון הבוקר של יום שלישי. הוא הבחין בבוס שלי מעבר לחלון אז הוא מהר סגר את העיתון שם את הספל בכיור וניגש למחסן הכלים לקחת את כף הגלידה שלו. ראיתי אותו הולך לעבר הדלת ומהר רצתי לעבר הקיר הסמוך שהיה במחסן. הוא לקח את כף הגלידה ויצא מן המחסן. שיצא מן המחסן התנשמתי בכבדות וכאילו אבן ירדה לי מן הלב ואז שמעתי:"אוי לקחתי את כף הסלט" ומהר ניסיתי להתחבא שוב אבל לא היה לי הרבה זמן. לא הספקתי להתחבא והוא פתח את הדלת וראה אותי:"אמממ… מה את עושה כאן? אני……אניי…..אמממ.לקחתי רק את ה….מצקת" "מצקת? בשביל מה?" "אתה יודע בשביל…להבריק אותה" "או..קי..?" הוא הסכל בעייני במבט מוזר וישר נזכרתי איך הוא הסתכל בעיניי שהוא צחק עליי מול כל חבריו זה היה בול אותו הבעת פנים. יצאתי מהר מהמחסן ברוגז ובייאוש. היום הלך די מעצבן,הוא לא הפסיק להסתכל עליי במבט המוזר הזה,כל פעם שאני הסתכלתי עליו רציתי לבכות ולגלות לו מי אני,לגלות לו על מי יש לו קראש. אני הייתי רוצה לראות את הבעת פניו כאשר ייגלה מי אני.