אם הנעל מתאימה- קטע בהשראת "מחשבות פליליות"

היא הלכה יחפה על המדשאות הרטובות מטל הלילה, שמלתה הלבנה מקטיפה רקדה ברוח הסתיו החמימה של אותו הלילה. רגליה היו רטובות, וצבועות בצבע השני הכהה שהלך ודהה עם עוד טיפת מים שניקתה את כפות רגליה הקרות והסדוקות. קצוות שמלתה שנגעו לסירוגין בעלי הדשא הירוקים שינו את צבען לאדום. שביל הדם שממנו ברחה באדישות כמעט ולא נראה באותו לילה. היא הייתה שקטה מאוד, אך לא מהשתדלות רבה, כי ככה תמיד נהגה להיות. היא כבר הייתה רחוקה מהמאורע המאכזב בכמה דקות, נזכרת איך הנסיך המקסים שבטחה בו התגלה כלא יותר מעוג מכוער שבמעשיו התחנן אליה שתגאל אותו מייסורי המצפון שנראה שלא הפריעו לו כלל וכלל.
צרחות מאופקות שהוסוו בפה סתום עדיין נצרבו בזיכרונה שלה. כל כך מאכזב.
הרגש הזה שהתפתח בתוכה והתפרץ אל האוויר בבת אחת נתן לה דווקא חלקה קטנה של אושר. חרטה לא הייתה לה. האכזבה הוזכרה בפעם השלישית.
היא לא הסתכלה לאחור, ולא הסתכלה לבאות. רק עכשיו, כל מה שגרם לה לחמימות בלב הייתה תחושת הסיפוק האינסופית, שכנראה תיעלם עוד רגע.